רבים כבר כתבו, ועוד ייכתבו מאמרים על הנבלה החדשה שנפלה בישראל. והאמת היא שלדידי, מוטב היה לא להשחית מילים על מעשים נלוזים של פוליטיקאים חסרי מצפון מהזן הרדוד ביותר. עיתונאים מנוסים "המשחיזים את עטם" בעתות משבר אמון בינם לבין הפוליטיקאים, וודאי יתארו טוב ממני את מעשה "נתניהו-מופז". השורות שלהלן מבקשות להתייחס לביטוי המגויס "טובת המדינה" או "בטחון המדינה" הנשמע מפיהם של שני השחקנים הראשיים ועבדיהם המושבעים בהצגת האבסורד הנוכחית.
רק גדולי הדיקטטורים בהיסטוריה, השפלים והאכזריים, ידעו היטב מהי "טובת המדינה". בשמה של אותה "מדינה" שרק הם, רחמנא לצלן, ידעו מהי, עשו מעשים נוראיים. האזרחים לא היו חשובים. ה"מדינה" כן. אז גם אצלנו, ישנם כמה יחידי סגולה היודעים מה טוב למדינה, מה העם רוצה, מחסלים אופוזיציה ומהנדסים קואליציה, כמעט מקיר אל קיר. תחיי הדמוקרטיה.
קריקטורה מכוערת של הפוליטיקאים הישראלים
ממשלות אחדות מקובלות בעתות משבר קשות מאוד. ממשלות האחדות בישראל היו ממשלות "שיתוק לאומי", מלבד אולי התוכנית הכלכלית שקידמו פרס-מודעי וההחלטה להסיג את צה"ל לרצועת הביטחון שלבנון. מלבד אלה, ממשלות האחדות לא עשו דבר אלא התקוטטות בלתי פוסקת בין ראשיהן, פרס ושמיר. את התוצאות כולם מכירים. ממשלת "האחדות הלאומית" הנוכחית היא קריקטורה מכוערת של הפוליטיקאים הישראלים. לפחות לממשלות האחדות בעבר היה בסיס, לכאורה, מוצדק. כיום, אפילו המילה לכאורה מיותרת. כל מה שמעניין את נתניהו ומופז, וכל חברי הכנסת, הוא טובתם האישית ושמירת הסטטוס קוו הקיים. כך אפשר לשטות בציבור, למכור לו שקרים בדמות "הישגים" בלתי רגילים, סוג של "אופיום להמונים. מר נתניהו ומר מופז הם "בלדרים בלתי נלאים" של מכירת "אופיום להמונים".
כה נלעג לראות את "המטבח" החדש של מר מופז המורכב מכמה חברי כנסת מקדימה. אין לבושתם גבול.
רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך בעבר שהביאה, יחד עם השרה לבנת, את מערכת החינוך עד אברי פי פחת, היא הדוברת של מר מופז. היא הייתה, תארו לעצמכם, "המחנכת" הלאומית ועל פיה היו צריכים כל מחנכי ומורי ישראל להתיישר. היש עוד גוזמה כזו, עוד תופעה בזויה. הרי עד אתמול גב' תירוש שימשה לפיו של מופז בהתקפתו על נתניהו. כיום היא בעדו. אז נתניהו, לדידם של מופז וחבר שקרניו, נתניהו היה שקרן עד שחתם עמם על הסכם. מהיום הוא מל"ו הצדיקים היושבים בהיכל התהילה של דוברי האמת! מי שראה ושמע את תשובתו של מופז לשאלה לגבי מהימנותו של מר נתניהו והאמירה הקשה "הוא שקרן" יכול היה להתפוצץ מצחוק: "סיכמנו שאת זאת נותיר מאחורינו! היכן בדיוק מאחורינו? אחוריים או אחורינו, זו השאלה?
מופז - יודע להעביר את האחריות על האחרים
מה שהגדיש את הסאה היא האמירה שמר מופז הוא "חברתי". איך הגיע הוא ונושאי כליו לדיאגנוזה הזו? פשוט: כי "הוא נולד שם" וחוה על בשרו מהי מצוקה בהיותו עולה חדש. באמת קורע לב. אפילו אנשי ביל"ו, ושאר העליות הראשונות, ככל הנראה, לא הרגישו מצוקה כזו כמו זו של מר מופז. מיליוני העולים שעלו לכאן בזמנים הקשים ביותר, לא הרגישו מצוקה. מר מופז כן. לכן הוא חברתי. בקיץ האחרון, עת המחאה החברתית, מר מופז היה ח"כ. מה בדיוק הייתה פעילותו החברתי לקידום הדרישות של דיירי רוטשילד? כלום .
המנטרה הנוספת היא, איך לא, "בטחון המדינה". מר מופז, רמטכ"ל ושר ביטחון, וודאי יש לו תרומה סגולית לביטחון ישראל. אזרחי ישראל ממתינים לבחון את מידת עמידתו של מר מופז במדיניותו לגבי אירן. אם מישהו מבקש לדעת איך מר מופז מהדס תשובות בנושאים ביטחוניים, בכלל, והנושא האירני, בפרט, יצורף כאן קישור לעדותו של מר מופז בפני
ועדת וינוגרד. אם מישהו יבין בפעם הראשונה מה תשובותיו של מר מופז, ראוי לפרס ישראל. חברי הוועדה לא הבינו, אך בדרכם המנומסת, רמזו יותר מרמז עבה. תקראו ותבינו איך מר מופז יודע להעביר את האחריות על אחרים על-אף שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון וחבר הקבינט הביטחוני. תקראו גם את הדוח וינוגרד הסופי ותגיעו לתובנות מעמיקות יותר.
אז תפסיקו, רבותי הפוליטיקאים לשקר לנו במצח נחושה ולנסות לטמטם אותנו. סיסמאות נבובות לא יועילו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
