אולי הציבור רוצה שירמו אותו?

סרטו של רוברט רדפורד "חידון האשליות" עוסק באחת ההונאות הידועות של תחילת ימי הטלוויזיה בארצות הברית. זו הייתה תקופה שבה חידוני בקיאות וידע היו להיט (גם כיום) ומשכו צופים רבים. מפיקי התוכנית הפופולרית לא היססו לבחור מראש את המנצח הרצוי ולספק לו, מבעוד מועד, את התשובות לשאלות. התחרות הייתה מבוימת והשיקול היחיד לבחירת המנצח היה הרייטינג.

לאחר חקירה מאומצת נחשפה העובדה כי החידון הוא תחרות מבוימת ומכאן שם הסרט. למרות הגינוי הכללי, מנהלי הרשת "לא ידעו" דבר ולא הואשמו בכלום. הסרט הציב שאלה קשה: מי בעצם נפגע? מה העוול שנעשה לצופים? החידונים לא היו אלא תוכנית בידור והם סיפקו מטרה זו. איש מהצופים לא נפגע מכך שהתחרות הייתה מבוימת, חוץ מהמתחרים האחרים.

בכל זאת הצופים בתוכניות חשו נבגדים משהתגלתה להם האמת במערומיה. מה שנפגע ו"נרצח" הייתה התמימות. מה שהרגיז במיוחד היה הזלזול העמוק של מנהלי הטלוויזיה באינטליגנציה של הצופים ובכבודם. מי שמרמה אותך בדרך זו, ללא כל תכלית אמיתית, מזלזל בך כאדם ופוגע בכבודך. כשמישהו מוכר מוצר או שירות במחיר מופקע אנו מתרגזים ואפילו מגישים תביעות, אבל לא חשים נבגדים, או מושפלים, כי בעסקה מסחרית כללי המו"מ ברורים.

בעיית האמינות של מופז

הבחירה של מופז בממשלת אחדות הייתה צעד הגיוני מבחינה פוליטית (תמיד הגיוני להתרחק מעמוד התלייה) שלא גרם רעה לאיש, חוץ מאשר ליאיר לפיד ולשלי יחימוביץ'. גם המבקרים הגדולים ביותר של העסקה אינם בטוחים שממשלת אחדות לזמן מוגדר אינה עדיפה על בחירות מוקדמות שלא ישנו דבר מהותי בתמונה הפוליטית. כמו בחידון האשליות, הדבר העיקרי שנפגע היא התמימות ומתברר שהיו לא מעט תמימים - גם פרשנים פוליטיים מדופלמים הופתעו לחלוטין.

מופז, פעם נוספת (מתי הוא ילמד?), מכר לציבור "לוקש" - הבטחה שאיש לא ביקש או דרש ממנו והיא התחייבות שלא להיכנס לממשלת נתניהו, תוך הטחת דברי ביקורת קשים ביותר שנועדו לשכנע את הספקנים. ההסברים שלו כיום מעליבים מאוד את האינטליגנציה של הקורא או השומע. גם מי שסבור שהצעד הפוליטי בו נקט היה נכון ומועיל (למדינה), יתקשה לסלוח לו על זריעת האשליות וההונאות שבדרך, וכשלא מדובר בפעם הראשונה, יש לפוליטיקאי בעיית אמינות. כנראה שמופז אינו מודאג מבעיית האמינות שלו וייתכן שיש לו סיבה טובה לכך.

הציבור מזמין רמאות כלפיו

פעם צפיתי בראיון עם רמאי מדופלם שהורשע בעשרות מעשי הונאה. הרמאי הסביר למראיין ברצינות גמורה כי בעסקת תרמית הקורבן אינו תמים כל כך. הקורבן המרומה אינו קורבן "טהור", הוא יודע באיזשהו מקום שהוא מרומה, הוא רוצה להיות מרומה ומוכן לשלם עבור אשליית עושר, או כל טובת הנאה אחרת שאמורה ליפול בחיקו.

בתחילה דחיתי בכעס את דברי המרואיין, אך במחשבה נוספת מצאתי שהאמירה הזאת היא לא לגמרי מופרכת. בחיים הפוליטיים הציבור התם פשוט מזמין שירמו אותו. הוא מעניק כיום תמיכה רצינית לבלון יחסי ציבור, אדם ללא שום רקורד של עשייה ממשית, כמו יאיר לפיד, שכבר התחייב להיכנס לממשלה מבלי שקיבל ערובות כלשהן לדרכה. מי שבאמת יודע מה מציע יאיר לפיד ומה ייחודו של המצע שלו - שיקום!

ציבור שנוהג כך הוא ציבור המזמין שירמו אותו וימכרו לו אגדות וסיסמאות נבובות שהושמעו בעבר והתגלה תמיד שדבר אין להן עם התנהגות הנבחרים לאחר הבחירות. ייתכן שמנקודת מבט זאת ניתן להבין את מופז ובמידת מה להצדיק אותו. כמאמר השיר של שלום חנוך - "משיח לא בא, משיח גם לא מצלצל" והציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.