|
|
גבעת האולפנה. הריסה דחופה - מדוע ולמה? [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
נתניהו. שומר על יחסים טובים עם האליטות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| האם באמת כל מבנה בלתי חוקי דינו נחרץ להריסה מיידית? ובכן, ישנה בנייה ערבית בלתי חוקית מאוד מאסיבית בכל רחבי המדינה. ככל הנראה מדובר במאות אלפי בתים, אך בית המשפט אינו נחפז כל כך להורות על הריסתם. מדוע הוא לחוץ היסטרית דווקא על המבנה הזה? | |
|
|
|
|
|
|
| מה יקרה אם יגיע איזה דרוזי לעיריית קצרין ויודיע לה שהיא שוכנת על אדמה פרטית, מיד יהרסו את העירייה?... מה יקרה אם יגיע איזה אחמד עם שטר בעלות על קרקע בשייח' מוניס, יהרסו פקולטה באוניברסיטת תל אביב?... מה יקרה אם יגיע מחמוד עם הוכחה שאדמת בית המשפט העליון שייכת לו? | |
|
|
|
|
|
|
גילוי נאות
ראוי לציין כבר בתחילה שאינני בקיא בפרטים. לא קראתי את נימוקי פסק הדין ואין לי מושג למה דחוף כל כך להרוס את השכונה. למרות זאת אני מרשה לעצמי לכתוב בעניין ולו כדי לחדד את השאלות. מי יודע, אולי יתמזל מזלנו ונמצא גם את התשובות.
העובדה שעצם נחיצות ודחיפות ההריסה מפורסמת הרבה יותר מנימוקיה, מרמזת אולי על כך שקובעי דעת הקהל כל כך התלהבו מהפסיקה, שהם סבורים שנימוקיה זניחים ובטלים בשישים. לכן ניאלץ להסתפק כאן בדיון עקרוני.
מבנה בלתי חוקי בעליל
מה אנחנו כן יודעים? שהמבנים בלתי חוקיים. למה? אולי הם נבנו ללא היתר, אולי הם נבנו בשטח כבוש, אולי מישהו הציג שטר בעלות על הקרקע. תהא הסיבה אשר תהא, אם בית משפט פוסק שיש להרוס מבנה, חזקה עליו שהסיבה היא התנגשות עם החוק.
הבה נחשוב אם כן ביחד, האם באמת כל מבנה בלתי חוקי דינו נחרץ להריסה מיידית? ובכן, ישנה בנייה ערבית בלתי חוקית מאוד מאסיבית בכל רחבי המדינה. ככל הנראה מדובר במאות אלפי בתים, אך בית המשפט אינו נחפז כל כך להורות על הריסתם. מדוע הוא לחוץ היסטרית דווקא על המבנה הזה?
אולי בגלל שאי-חוקיותו בוטה יותר, למשל אם מישהו הציג הוכחה שהאדמה שם שייכת לו. מצא בבוידעם איזה שטר מכר של סבתו המנוחה מאת איזה פחה טורקי מהתקופה העותומנית ובו מצוין במדויק הנ.צ. של הגוש והחלקה על-פי בדיקת GPS.
במצב כזה אין ברירה. בעולם קפיטליסטי, רכושו של אדם - כבודו, הכסף עומד מעל הכל, אם לוקחים לאדם את רכושו זו גניבה, ולכן יש להחזירה. לכאורה הקייס סגור.
לא הכל שפיט
אבל המציאות אינה כה פשוטה, לא ניתן לנהל חברה על-פי הרעיון של צדק מושלם. אם אזרח נהרג במלחמה, בית המשפט אינו יכול להורות להשיב לו את חייו. מנסים איכשהו להסתדר. אז יש כל מיני פטנטים: התיישנות, כופר, מחיקת חובות, תספורות, אפילו שחרור מאות רוצחים. לפעמים יש עסקות, הסדרים, פיצויים, לא תמיד ניתן וגם כשניתן לא תמיד מחזירים את המצב אל כנו. יש גבול לצדק, אם הורים מתגרשים, לא תמיד חותכים את הילד לשניים.
אם איזה בדואי מסיני היה בא למנחם בגין ואומר: יש בימית בניין בדיוק היכן שהיה האוהל שלי, האם בגין היה רץ מיד להרוס?... מה יקרה אם יגיע איזה דרוזי לעיריית קצרין ויודיע לה שהיא שוכנת על אדמה פרטית, מיד יהרסו את העירייה?... מה יקרה אם יגיע איזה אחמד עם שטר בעלות על קרקע בשייח' מוניס, יהרסו פקולטה באוניברסיטת תל אביב?... מה יקרה אם יגיע מחמוד עם הוכחה שאדמת בית המשפט העליון שייכת לו? מה יקרה אם אבו מאזן ידרוש להרוס את אריאל כי זהו שטח כבוש שנשדד ממנו בכוח? מה יקרה אם בית המשפט הבינלאומי בהאג יכיר בכיבוש 48', ויקבע שיש להרוס את כל מדינת ישראל?... חוק זה חוק, לא?
אז זהו שלא. יש פה מלחמות, כיבושים וסכסוכים בינלאומיים. זה בכלל לא עניין משפטי. במלחמות יש הרבה עוולה, סבל והרג. גם אובדן רכוש אינו דבר נדיר כל כך. למה הדבר דומה: נניח שביבי, ברק, מופז וגנץ מנהלים מלחמה אזורית, לפתע מישהו בגלימה שחורה מציץ מאחור. "גרוניס, מה אתה עושה פה? זה שטח צבאי, איך הש.ג. בכלל נתן לך לעבור?" הם ישאלו בפליאה. "מישהו הגיש עתירה אז באתי לבדוק", הוא יענה בתמימות... "אבל אל תפריעו לעצמכם. אתם תמשיכו להילחם כאילו אין עתירה, ואני אמשיך לבדוק את העתירה כאילו אין מלחמה"...
מי התבלבל?
זה אולי נשמע כמו "אם לסבתא היו גלגלים", אבל הציבור זכאי לשמוע תשובה משפטית מוסמכת לשאלות אלו. מה באמת יקרה אם מחר בבוקר מר אבו מאזן תובע את מדינת ישראל בהאג ודורש להרוס את אריאל, שכן היא עיר בלתי חוקית? אסד יצטרף לתביעה וידרוש את הרס הגולן. השופטים יקבעו תאריך מדויק, הם יודעים מתי הצדק צריך להיעשות ולהיראות, ונפתרו כל הבעיות. לא צריך צבא, לא צריך מדינאים, לא צריך שיחות שלום, בית המשפט יפסוק בכל הסכסוכים.
ובכן, מישהו כאן התבלבל, נותרה השאלה הקטנה: מי? אני או בית המשפט? האם אני מתבלבל בין סכסוך פרטי ללאומי, או בית המשפט הוא שמתבלבל בין סכסוך לאומי לפרטי?...
שלטון חוק גמיש כבקשתך
ככל הזכור לי, לא מזמן עיריית ירושלים רצתה להרוס בתים בלתי חוקיים של ערבים, קלינטון נבהלה וכל העולם נלחץ: אוי ואבוי, מה פתאום לקיים את החוק?... זה שלטון חוק? זה שלטון חוק על-פי הצורך.
ומה בנוגע לגירוש יהודי ערב? היכן בית המשפט שיפסוק לנו פיצויים של כמה טריליונים? זהו תהליך היסטורי מדיני. עד שכל פרשת הסכסוך הישראלי-ערבי תגיע אל המנוחה והנחלה עוד יזרום דם רב באזור. ראייה צרה של מקרה פרטי בלבד היא מגוחכת במקרה הטוב, מוטה במקרה הרע.
שלטון החוק כטיל בליסטי
המדינה יכולה להפקיע שטחים, המדינה יכולה להכריז על ריבונות, אם החוק עושה לה צרות היא יכולה לשנותו. המדינה היא גוף עליון ברמת ההיררכיה, בעוד בית המשפט ושלטון החוק הם בגדר כלי שנועד לשרתה. אם הכלי פועל בשירות האויב ועושה פרצוף של תם שאינו יודע לשאול, שלא שם לב בכלל שיש מלחמה בסביבה, הרי שהגולם קם על יוצרו. בג"צ נועד למנוע שרירות המדינה כלפי האזרח הקטן, לא לסייע לאויביה להרסה במלחמתם נגדה. שמענו שיש טילים שיכולים להרוס שכונות שלמות, אבל היום עם החלטות בג"צ מי צריך טילים?...
ככל הנראה שביבי, כעסקן מנוסה, לאחר שחטף סנוקרת בקדנציה הראשונה שלו, כבר יודע שעליו לשמור על יחסים טובים עם האליטות. לכן הוא חושש לנקוט בצעדים המתבקשים על-מנת שלא לרכוש לו אויבים מיותרים במערכת. במצבנו האבסורדי לא נותר לנו כנראה אלא להזדקק לשירותם המשעשע של ליצנים רפואיים שיהיו לנו למזור כנגד כל הליצנים האחרים.
