הסופרים סופרי ישראל הקימו, השבוע, קול זעקה מרה. "הפסיקו למכור את ספרינו "בנזיד עדשים"!. הקריאה באה על-רקע מבצע מכירות נוסף של רשתות הספרים הגדולות בשם "4 במאה". דהיינו: 4 ספרים ב-100 שקלים.
האמת, ריחמתי על הסופרים. לא בגלל התגמולים הדלים להם הם זוכים מהמו"לים או מ"הבזיון" של מכירת ספריהם במחיר כה נמוך. אלא מחוסר הבנתם בשיווק ומכירות.
האמת העובדתית, שאולי אינה ידועה לרבים, היא שהוצאת ספר חדש, בדרך כלל ראשון, ממומנת ברובה על-ידי הסופר. רק בעקבות הצלחה ראשונית ההוצאות מוכנות להשקיע מכספן בספר. גם במקרה כזה התמלוגים דלים ומגיעים לסכום משמעותי רק במקרה של הצלחה גדולה ורכישת זכויות בחו"ל.
מבלי לזלזל בסופרי ישראל, ואני מעריך מאוד את יצירתם, הרי רק מתי-מעט מהם מתפרנסים ממש מכתיבת ספרים. לרובם יש תעסוקה או מקור הכנסה אחר. בדרך כלל באקדמיה.
אילו היו בקיאים בתורת השיווק והמכירות היו מבינים כי לולא מבצעי המכירות, כנראה, שבזמן הקרוב ספריהם לא היו נמכרים כלל.
אנשים קונים ספרי קריאה מתוך עניין מיוחד בסיפור או בסופר או לצורך קריאה בשעות הפנאי. הדבר מתרחש, בדרך כלל, בסמוך להופעת הספר או עקב אירוע מסוים המחזיר את הספר לתודעת הציבור. בזמנים אחרים העניין דועך והמכירות יורדות פלאים.
במבצעים שעורכות רשתות הספרים יש מלכוד מסוים לקונה. הוא נכנס לחנות לקנות ספר אחד או שנים ונוכח לדעת שתמורת סכום נוסף, לא משמעותי, הוא יכול לקנות שניים נוספים. עתה הוא בורר בין ערמות הספרים ובמידה ואין לו עניין מיוחד בספר זה או אחר הוא קונה ספרים של סופרים מוכרים.
כך זוכים הסופרים להגדלת מכירות ספריהם. אומנם התגמולים קטנים אך יש משמעות למספר הספרים שנמכרו בעת שהם יתדיינו, בעתיד, עם המו"ל על ספר נוסף.
המסתננים
זרימת מהגרי עבודה מאפריקה ומאסיה למדינת ישראל לצורך קיומם הפיזי אינה פוסקת. ההתעלמות ואזלת היד, לאורך השנים, לא הועילו, מספרי המסתננים גדלו והלכו והגיעו לעשרות רבות של אלפים והזרימה עדיין נמשכת.
עובדה לא נעימה היא תופעה הגזענות שצצה בציבוריות הישראלית בעקבות השתכנותם של העשרות-אלפים במספר ערים. בעיקר בשכונות בדרום-ת"א ובאילת. אך גזענות זו שהובילה להפגנות ולאלימות אילצה, סוף-סוף את הממשלה לפעול.
ראשית הוקמה גדר לאורך הגבול עם מצרים, מוקמים מחנות שהייה למסתננים שבהם יקבלו את הדרוש לקיומם, אך לא יותר מכך. במהלך זה מקווה הממשלה שהמסתננים יבינו שאין תועלת בבואם לישראל ובשהייתם בישראל ואלו שבאו יחפשו דרך לעבור למדינה אחרת. כמו-כן החלה הממשלה לגרש מסתננים שהוגדרו כ"פליטים" ועתה עקב השיפור במצב בארצם באפשרותם לחזור מבלי שתהיה סכנה לנפשם.
כרגיל במקומותינו מיד קמות "נשמות טובות" שדואגות ל"מסכנים" ול"אומללים" מבחוץ אך מתעלמת מהבעיה שהמצב יוצר ל"ותיקים". כמובן שאף "נשמה טובה" לא לקחה לארח בביתה "מסכן" אחד או שנים מאריתריאה או סודן. היא מעדיפה לטפל בהם בחצרו של האחר. ברמת הצביעות זה מזכיר את "הירוקים".
אך קיים פן נוסף. אותם אנשים שכה דואגים ל"מסתננים" הם במקרה, או שלא במקרה, גם אנשי שמאל. ואני שואל את אותם אנשי שמאל: אם כבר, לשיטתכם, לקלוט עשרות אלפי זרים בארצנו היהודית,אז, מדוע לא פליטים ערביים ובכך לקדם במשהו את השלום עם שכנינו?
המסמך העלוב
החלטת בג"ץ בעניין עתירת אל"מ וינר כנגד
מבקר המדינה המתייחסת לפרשה הידועה כ"מסמך הרפז" שיחררה שפע של הדלפות לתקשורת.
חשוב לזכור כי ההדלפות, שרובן הן קטעי שיחות בין גיבורי הפרשה, מקוטעות, מצונזרות ומשקפות את עמדת המדליף. מתוך קריאת חלק ניכר מהן ניתן להגדירן כרכילות גרידא ללא כל משמעות מעשית או ציבורית.
חשוב בהקשר זה לזכור שני דברים שהם בגדר עובדות:
א. מישהו הקדיש הרבה זמן לאסוף חומר שהכפיש את שמו של המועמד המוביל לרמטכ"לות, האלוף
יואב גלנט, ובסופו של דבר גם הצליח להכשיל את המועמדות.
ב. מישהו הורה לאזרח יואב הרפז לאסוף חומר "מלוכלך" על שר הביטחון ומקורביו (כולל רעייתו) למטרה שעדיין לא ברורה לחלוטין.
חוץ משתי העובדות הללו כל היתר הם בגדר רכילות זולה שמפרנסת את מיטב עיתונאי ישראל (כולל בעלי פרס ישראל לעיתונאות) ואת מעסיקיהם.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
