חוסנו של חוסני ונתיני נתניהו

במשך 28 שנים, מאז נרצח נשיאה הקודם של מצרים, אנואר אל-סאדאת, שלט מוחמד חוסני סיד אבראהים מובארק על מצרים, לאחר שניצח בארבע מערכות בחירות רצופות, וזכה באמון העם כמועמד יחיד לנשיאות. וכמו בהרבה דיקטטורות, השליט נבחר כמעט באופן אוטומטי, לאחר שאיש אינו מעז להציג מועמדות מולו, בין אם משום שהצבת מועמדות כזו עלולה לעלות למועמד המתמודד ביוקר, ובין משום שהתמודדות כזו היא למעשה חסרת סיכוי. נחזור בהמשך להתמודדות חסרת הסיכוי בהקשר לתודעה הציבורית הישראלית לפיה ביבי יהיה גם ראש הממשלה הבא של ישראל. נתיני נתניהו רוצים את מה שרצו נתיניו של חוסני עד מהפכת ינואר 2011.

חוסני החליף את האיש עם המקטרת. זה שירד מכבש המטוס הנשיאותי של מצרים בשדה התעופה בן-גוריון, וגרם לכולנו להחסיר פעימה. לימים ישיר דייוויד ברוזה את "הנה בא נשיא מצרים, איך שמחנו לקראתו, פירמידות בעיניים ושלום במקטרתו".

חוסני מובארק לא היה מנהיג בשיעור הקומה של אנואר אל-סאדאת, הוא לא היה איש חזון ולא ראה את השלום כיעד עיקרי אלא כאמצעי. ממש כמו מקבילו הישראלי שמתיימר להחליף את מנחם בגין ז"ל, גם נתניהו אינו מנהיג בעל שיעור קומה של איש חזון ומתייחס לתהליך השלום ככלי פונקציונלי לתחזוק שלטונו. סאדאת ובגין הלכו, ושני העמים קיבלו תחליפי מנהיגים. צל הרים כהרים.

אך חוסני זיהה את המכשול העיקרי של מצרים בדמות בורות והעוני של המשאב האנושי של האומה הערבית הזו, והוא זיהה את החלל שלתוכו ביקשה תנועת האחים המוסלמים להיכנס ולנצל. במשך כמעט שלושים שנה הוא חסם את הניצול הציני של הבורות והעוני בחסות הדת, וסיכל את ניסיונות התנועה האיסלאמית לנצל את החולשה הסוציואקונומית של השכבות הנמוכות (שהן 90% מאוכלוסיית מצרים), וחסם את דרכן לתרגם את העוני לכוח אלקטוראלי.

חוסני מובארק שגה כאשר נתן לתאוות הבצע הפרטית שלו להאפיל על חשיבתו (איש חזון הוא לא היה מלכתחילה כאמור), והעסקות האפלות שרקח עם בכירים בשלטון הישראלי בנוגע לגז המצרי, לצד הניסיון למנות את בנו כמחליפו. שתי טעויות אלה כבר עלו לו ביוקר. מצרים הייתה ליבו, תאוות הבצע והנפוטיזם היו בעוכריו בשלהי כהונתו. מצרים נקלחה ממנו וליבו נדם.

במכתב פתוח שהפניתי לאזרחי הרפובליקה של מצרים [כאן], ציירתי את קווי ההקבלה בין המאבק המצרי לשחרור מעבדות ועושק, לבין המאבק הישראלי שהתנהל ברחובות ישראל באותה העת. המצרים השלימו את המהפכה שלהם וכפי הנראה יהיו אלה האחים המוסלמים שיקחו את הגה השלטון.

במובן זה לפחות, אנו צריכים להודות על כך שהמהפכה הישראלית טרם הושלמה, משום שהמקבילה של האחים המוסלמים בישראל היא מהפכת האחים היהודים. אלה הם שותפיו הקואליציוניים של נתניהו, המבקשים להעלות את חוקי השריעה היהודיים מעל חוקי מדינת ישראל, ולנצל את הבערות והעוני הישראלים כמנוף אלקטורלי.

הייתי אומר שאלוהים ישמור עלינו מאלה, אבל אני לא חושב שהוא מקשיב בכלל. למיטב הבנתי, אם אלה העושים בשמו הם באמת נציגיו אז אלוהים צריך להתפטר מיד. אבל, לדעתי, לאחר שראה מה עושים בשמו אלה המתיימרים להיות עושי דברו, אלוהים פשוט הלך לחפש לו עם אחר.

עם-הבחירה אמור להיות עם-הבכורה. על כתפי הבכור מונח מערך גדול ומורכב של דוגמה אישית, אחריות ציבורית, חזון ויכולת הכלה, קבלה והכוונה לעמים אחרים, וכיו"ב. האחים היהודים של האחים המוסלמים אינם משקפים דבר מכל אלה ומכאן שאינם מהווים בכורה ואינם משקפים את עם-הבחירה. במקרה הטוב הם בסך-הכל ויתרו כבר מזמן על הבכורה לטובת כוח הבחירה האלקטורלי והמינוף הכלכלי שלו לטובת עצמם. כמעשה מובארק ושותפיו בשלטון הישראלי למעשה השוד של הגז המצרי. "אני לבן-דודי, ובן-דודי לי".

אין חדש תחת השמש וכמו שאנואר אל-סאדאת השאיר מאחוריו ירושה מכובדת ונעליים גדולות של מצביא ואיש חזון, כך השאיר מאחוריו שותפו של סאדאת לתהליך השלום חזון מכובד ונעליים גדולות, אליהן מנסה נתניהו להיכנס מאז החל את דרכו הפוליטית.

אך בעוד שכמו אנואר אל-סאדאת היה איש חזון ומעשה וקיבל מחליף שהיה בעיקר איש מעשה בלבד, כך גם שותפו הישראלי של אנואר אל-סאדאת למעשה השלום, וכך גם מחליפו של הישראלי. מנחם בגין היה איש חזון ומעשה. מנחם בגין חיבר מגזרים אלקטוראליים ובעזרת אריק שרון הקים וחיבר את הליכוד. לאחר המהפך של 1977 הוא קיבל על עצמו את המו"מ שהחל עם "המערך", וניאות לקיים שיחות שלום עם מצרים ולחתום על הסכם שנגד אז את כל העקרונות עליהם הכריז, לאורם חי ובזכותם נבחר. החזית המאוחדת של מפלגת חרות, עם הליברלים ואנשי חזית ארץ ישראל השלמה - חתמה על הסכם שלום והחזירה למצרים את סיני.

מחליפו של בגין, או לכל הפחות האיש הטוען לכתר המחליף, אינו מסוגל לפנות חמישה בתים מאיזה פיסטין נידח, וכדי לחתום על הסכם עם אנשי הקואליציה שלו עצמו הוא נזקק לתשלום כופר של 851 יחידות דיור כדי למלט עצמו מפחד נקמתם האלקטורלית של פייגליניסטים, נוער גבעות ושאר מרעין-בישין.

חוסני מובארק עשה במצרים את הבלתי יאמן, ובמשך כמעט שלושה עשורים הצליח לספק לאומה המצרית השכלה ומזון, כדי להדוף את הנסיונות של החזית הדתית לנצל את מצוקת הבערות והעוני לשם מינוף כוח אלקטוראלי.

בנימין נתניהו בחר בדרך ההפוכה. הוא מטפח ומגדל את ספסרי ומנצלי הבורות והעוני, מזרים מיליארדים מקופת הציבור כדמי חסות לסחטנים בחסות הדת והלאום, פורם את כל המרקם החברתי העדין לטובת שותפיו הקואליציוניים, ומנביט עוד ועוד זרעי פורענות של בורות ומצוקה, לצד זרעי טרור של לאומנות וכיבוש פורע חוק לאומי (תג-מחיר) ובינלאומי (ביזת קרקעות).

מובארק, שלא היה איש חזון אסטרטגי אך כן היה איש מעשה טקטי, בחר שלא לתת יד לניצול הבערות והעוני לצרכים אלקטוראליים, למרות שמעשה כזה יכול היה להציל את שלטונו.

נתניהו הוא ההפך הגמור של מובארק, ולא לטובה. הוא לא רק נותן יד לניצול הבורות והעוני, אלא נותן גם את ידו השנייה, ובשתי ידיו אלה הוא מוסר גם את עתידה של מדינת ישראל כמדינה מפותחת ומודרנית, לידיהן של כת דתית מחד-גיסא וכיתה לאומנית מאידך-גיסא.

שני מנהיגים יצאו לדרך השלום, סאדאת ובגין. שני אסטרטגים גדולים הלכו, ואת מקומם ירשו שני טקטיקנים קטנים. מובארק שהלך היום (?) הפסיד את הקרב לאחים המוסלמים. נתניהו שעודו מושל בישראל מוסר את הגה השלטון לאחים היהודים בעודו אוחז בהגה.

נתיני נתניהו, בוקר טוב. זה הזמן לסיים את הלילה הארוך הזה תחת שלטון חובב הטייקונים, הטקטיקן נתניהו. כי כשנגיע לכיכר התחריר שלנו, זה כבר יהיה מאוחר. האחים היהודים כבר יקחו את הגה השלטון בקלות, כמו במצרים. הייתי אומר "שאלוהים ישמור", אבל או שהוא מסרב לשמור עלינו כי הוא הכי פז"מניק כאן, או שהוא באמת כבר התייאש מלראות את עם-הבחירה בוחר שוב ושוב שלא להיות עם-בכורה ולהפוך לנתינים מצריים לאחר שהוא כבר הוציא אותנו משם לפני כמה אלפי שנים. נתיני נתניהו שוב עובדים בשירות הפרעונים. תזרקו את המצות ואת ההגדות, חג הפסח מבוטל.