אתיופים וסודנים: מצא את ההבדלים

אכן, קשה להימלט מהתחושה, שמה שעבר לשופט בראש בעת השמעת דברי ההבל הללו, היא מחשבה נוראה ואיומה: ככלות הכל, הרי אלה (העולים האתיופים) גם אלה (השב"חים מסודן ומאריתריאה) הם כושים נחשלים, חסרי תרבות, שירדו זה עתה מן העצים. אז מה ההבדל? למה המדינה שדאגה לאתיופים השחורים, לא תדאג גם לסודנים ולאריתראים השחורים?

לא רק הדברים כשלעצמם מקוממים, אלא העובדה שפליטת הפה האומללה הזו נשמעה מפי כבוד השופט אורי שהם, שנולד בעירק תחת השם אורי שהרבני, וברזומה שלו מופיעות 35 שנות שירות בצה"ל, ובכללן כהונת התובע הצבאי הראשי, הפרקליט הצבאי הראשי ומשנה לנשיא בית הדין הצבאי העליון לערעורים. הוא אמור להבין משהו, בהבדלים שבין עולים לגיטימיים לשב"חים עבריינים, בין זכאי חוק השבות לבין גונבי גבול עבריינים.

קשה להאמין שדווקא יהודי שנולד ב-1948, שבע שנים בלבד אחר הפוגרום הנורא (ה'פרהוד') שבוצע ביהודי בגדד בחג השבועות תש"א (2-1 ביוני 1941), שהסתיים בשחיטת 179 יהודים, פציעת 2,118 אחרים והותרת 242 יתומים יהודים, לא יבין עיקרון מוביל מתוך מגילת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". עלייה יהודית, אדונִי. לא סודנית.

דווקא כמי ששרד את גלות בבל, ניתן היה לצפות ממנו, שאין כל השוואה בין יהודי אתיופיה לסודנים המוסלמים, שאין ביניהם כל דמיון, פרט לצבע העור והמוצא האפריקני. דווקא ממנו ראוי לצפות שיבין, שמדינת ישראל קמה מתוך הדם והאש ותימרות העשן, בין היתר כדי לגאול את יהודי אתיופיה מגלותם המתמשכת מאז ימי בית ראשון, ולא כדי לפתור את מצוקות הסודנים והאריתראים וכל השאר. ככלות הכל, אחת ממטרות 'כור ההיתוך' הישראלי היא לבולל את יוצאי כל הגלויות לעם אחד, לא כולל מי שהם בני דת עוינת, שהגיעו ממדינה עוינת. אז איזו מין השוואה היא זו, כבודו? האם זה לא ברור שלמדינת ישראל לא צריך להיות כל עניין בעידוד המשך נוכחותם באילת, תוך כדי חתירה תחת יסודות כלכלתה וביטחון תושביה, ובהם גם יהודים יוצאי אתיופיה.

הייתכן שאחרי 35 שנות פעילות במדים בשירות האומה, כבודו מאמץ עמדות של השמאל הקיצוני, האנטי יהודי, החותר לראות כאן את 'מדינת כל מסתנניה ושב"חיה', ואולי גם את מדינת כל עמי העולם? גם אתה, ברוטוס?

התפישה המשתמעת מן הסאב-טקסט שהיה בפי השופט שהם, אינה דעת יחיד בעליון. גם השופט הלא-ציוני סלים ג'ובראן, סרבן שירת המנון המדינה, ביטא מסר דומה: "אולי עצם ההפרדה מפריעה לחשיבה הנכונה שלנו כשאנו חיים במדינת ישראל במאה העשרים ואחת. לכן יש לעשות את כל המאמצים למצוא את הפתרון לכך. גם כשהייתה קליטה של ילדי אתיופיה אני מניח כי היו גם כן קשיים אך הם לא נקלטו בבתי ספר נפרדים. לא צריכה להיות בעיה של שפה".

אז עכשיו זה ברור: האתיופים, הסודנים, האריתראים – כולם אותו דבר. 'נפסי-שי' (היינו הך, בערבית). כולם כושים אפריקנים. היגיון ברזל: אם הראשונים נקלטו בכיתות בתי הספר הרגילות ברחבי הארץ, אין כל סיבה שהאחרונים לא ייקלטו בכיתות רגילות באילת, העיר שנכבשה בידי הסודנים והאריתראים, המהווים כבר 10% מאוכלוסייתה.

המסקנה שעל עברייני הגבול להסיק: כל גנב גבול עבריין, זכאי לחינוך רגיל, בריאות, רווחה - בחסות כבודם. בעוד כמה שנים בוודאי תיענה ברצון תביעתם לבחור ולהיבחר, ולהפוך את מדינת היהודים היחידה עלי אדמות למדינת כל גונבי גבולותיה.

אוכלוסיית אילת, שמעמדה הסוציו-אקונומי אינו מהמשופרים, קיבלה את הדין בהכנעה. הם לא הוציאו את הילדים ממוסדות החינוך שבו הוכתבה להם 'כפייה לאומית'. אין ספק כי תושבי רמת אביב, רחביה והר-הכרמל, היו נוהגים אחרת, אילו כפו עליהם לקלוט בכיתותיהם ילדי שב"חים.

עיריית בני ברק, כבר הוכיחה שאפשר אחרת, ואיתה אף אחד לא העז להתעסק. עובדה: ביום פתיחת שנה"ל תשע"ג, ה-27 באוגוסט, הפעילה העירייה (על חשבון משלם המיסים הבני-ברקי), בקרוואן חדיש ויפה שהציבה ברחוב המכבים מול השוק, גן ילדים מיוחד לכ-30 ילדי הסודנים והאריתראים בלבד, ואין פוצה פה. נראה אתכם כופים על בני ברק לקלוט במוסדותיה ילדי מסתננים.

ומעניין לעניין באותו ענין: כשם שקליטתם כאן של העבריינים מסודן ומאריתריאה ושאר מדינות העולם, על חשבון משלם המיסים הישראלי, אינה ראויה, כך לא ראויה השתכנותם של כל אותם יהודים גלותיים, בארצות הנאצים לשעבר: 200 אלף בגרמניה, 10,000 באוסטריה (בה נולד הצורר אבי 'הפתרון הסופי'), ו-18,000 בשווייץ (שהתנדבה להפוך עצמה לגזבר של היטלר ימ"ש), שבה הם נאלצים לספוג יריקות חוזרות ונשנות בפרצופם.

נכון אומנם שגרמניה הרשמית, בראשות הקנצלר אנגלה מרקל, נחשבת לידידת אמת של ישראל. נכון שגרמניה הרשמית תורמת רבות לכלכלתה ובטחונה האסטרטגי, אך האנטישמיות בתוכה עדיין חוגגת. האיסור שהטיל בית המשפט בקלן על מילת תינוקות, חושף את עומק האיבה. אנגלה מרקל, שמתאמצת למחוק כל סממן אנטישמי מן ההוויה הגרמנית, אומנם הובילה בהצלחה החלטה בבונדסטאג, שהמליצה ברוב מוחץ לחוקק חוק שיכיר בערכה הדתי והרפואי של מצוות המילה (בהתנגדות השמאל הגרמני, הליברלים והירוקים). אבל שרת המשפטים שלה, סבין לוסטר שנברגר, ממשיכה להוביל מתקפה נגד המילה. היא קראה לממשלה לעכב את החקיקה עד שינוהלו שיחות עם הגרמנים מתנגדי המילה: אגודות הגנת הילד ואיגודי רופאי הילדים, ואגב כך הפיחה אמירה אנטישמית בוטה: "הגיע הזמן שהגרמנים יחדלו להיכנע ליהודים למן הרגע שמזכירים את השואה".

גרמניה אינה לבד. באוסטריה השכנה הכריזו שני מחוזות על איסור עריכת ברית מילה בבתי החולים. וגם בשווייץ יש שדוחפים יוזמה דומה. זה לא מכבר אסרו מדינות באירופה על שחיטה על-פי ההלכה (והבשר אליהן מיובא מן החוץ), ובימים אלה התבשרנו על גילויי שנאה חדשים כלפי יהודים בגרמניה: הכאת חובשי כיפות. רק השבוע שמענו על תקיפת דניאל אלתר, מרבני הקהילה הליברלית (הרפורמית), שכל חטאו היה בכך שהעז להתהלך חבוש כיפה ברחוב. אלתר בן ה-53, יליד גרמניה ובן להורים ניצולי שואה, שהוכה לעיני בתו בת ה-7, הודה בראיון עימו: "אנו תמיד חיים עם השאלה מדוע ההורים שלנו לא ברחו מכאן". מעניין למה אין הוא מעלה אותה שאלה ממש, כלפי עצמו וחבריו היהודים היושבים בגרמניה.

שני דורות לאחר השואה, מה בעצם יש ליהודי גרמניה, אוסטריה ושווייץ לחפש בארצות שונאיהם ומנדיהם? אין להם מולדת משלהם?