הכלכלה הישראלית מקרטעת ומשק הכספים שלה מצוי במשבר. לא יועילו סיסמאות נבובות על משק צומח, המופרחות על-ידי החלונות הגבוהים. כדי להאמין בהן צריך להיות פתי גמור, כי האמת שונה בתכלית ומכה בפנים, ואת הגלולה המרה לא ניתן להמתיק.
ממש בדומה לבת-יענה, הטומנת את ראשה בחול העמוק, ניתן להיאחז בחגים הממשמשים ובאים כדי להימלט ממה שצפוי אחריהם. אלא שרק בגן-עדן של שוטים אפשר לצייר תמונה ורודה שכזו ולהאמין שהחיים כאן טובים יותר מבשאר העולם.
אחרי ככלות הכל, תקופת החגים איננה אלא כסות מטעה של עלה-תאנה. את ניצני המשבר הרי אפשר לחוש כבר עכשיו, עם עליית המחירים התלולה, עם הגירעון העמוק של המשק, ועם חרב הפיטורים המאיימת כל כך על רבים.
הסיסמה השבלונית הנבובה של "אחרי החגים" תלבש השנה עור וגידים יותר מתמיד. היא תכה בפנים במלוא עוצמתה. מפעלים קורסים לנגד עינינו ואבטלה רק עולה ופורחת. גזירות כלכליות והידוק חגורה רחוקים לכן מלבשר את בואו של האביב בסתיו קודר שכזה. וככל הנראה זהו רק חלקיק מזערי מסצנריו-אימים הצפוי לכולנו.
לזרוק לכלבים אף שהנבואה ניתנה לשוטים, לא ניתן להתעלם מהמציאות המרה ולהתכחש לה. רבבות העובדים שיצטרפו בקרוב לגל הגואה של מובטלים, יהיו העדות הברורה לקיומה.
ואם לא די בתרחיש העגום, נראה שצפוי עוד הרבה מעבר לזה. לא צריך להיות, בהכרח, אסטרולוג כדי להבין שמשכורות העובדים רק ילכו ויישחקו ומקום העבודה שוב לא יהיה מובטח כבעבר. ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, יוזם ככל הנראה חקיקה שתאפשר, ממש כמו בארצות-הברית הגדולה, להעביר, "על-פי הצורך", עובד מתפקיד לתפקיד ולשמוט לו בכך קרקע יציבה של שנים מבין הרגליים. וכמו בארצו של הדוד סם - מודל החיים של נתניהו - ניתן יהיה לזרוק גם בארץ עובד לכלבים, לאחר שנות-עבודה רצופות, רק משום שמראהו החיצוני לא ימצא חן בעיניו של המעביד שלו.
אין זאת כי אם ראש הממשלה אינו בוחל בהמאסת החיים עלינו כאן, ואפילו כשהדברים אמורים בשנה שבה צפויות לנו בחירות.
