רצה מסובב הסיבות וקבע שני אירועים מרוחקים ונבדלים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב, לאותו יום ממש, השבוע, אולי כדי ללמדנו שיש קשר בין הדברים, גם אם אינו נראה לעין.
יום א' של השבוע האחרון לשנת תשע"ב, ייזכר בשל אירועים אלה: ננעל המיפקד הראשון הדמוקרטי-לעילא בתולדות הציונות הדתית לקראת הפריימריז לבחירת הנהגתה הפוליטית; והתקיימה ישיבת
ממשלה שבה הוחלט כמעט פה אחד, בהתנגדות שר אחד, השר הרשקוביץ (המתנגד השני, השר אדלשטיין, שהה בחו"ל), ובהימנעות שניים,
לימור לבנת ו
מיכאל איתן, למנות את צורר ההתיישבות עו"ד
שי ניצן לתפקיד מרובה השיניים החדות – המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לתפקידים מיוחדים. האיש שניהל מלחמת חורמה במסגרת 'תפקידיו המיוחדים' בתפקידו הקודם, המשנה לפרקליט המדינה, ימשיך להתעמר בהתיישבות, תחת כובעו החדש, על-פי האג'נדה של החונטה השמאלנית בפרקליטות. אבל עם מלוא הגיבוי של ראש הממשלה נתניהו.
בישיבתה השבוע העניקה הממשלה, בהנחיית ראש הממשלה, סטירת לחי מהדהדת שנייה לציבור המתנחלים. מי שחשב שהתנהגותה הכושלת בפרשת מגרון: להחליט מצד אחד שלא להרוס את מגרון, ומצד שני להודיע לבג"ץ כי יש להרוס את מגרון, הייתה רק מעידה חד פעמית, הרי עכשיו התברר שמדובר בפשע סדרתי: מצד אחד חיבוק של מילים למתיישבים, ומצד שני תוקעים להם סכינים חלודות בגב. חיבוק הדב של ביבי.
רק כך אפשר לפרש את החלטת הממשלה למנות את ניצן, בתמיכתו הגורפת של נתניהו. הפעם אין הוא יכול להתחבא מאחורי גבם של אחרים. נגמרו התירוצים: נתניהו עצמו הוביל את מינויו של ניצן. והוא עשה את זה מהמקפצה, לעין כל. הוא זה ששיכנע שרים שפיקפקו בתבונה שבהתנגשות עם המתיישבים, וקבע שמדובר ב"מינוי ראוי". ככה הוא אמר.
ניצן הנצחי קשה להבין מה אילץ את נתניהו לתמוך דווקא בעוכר ההתיישבות. וכי אין לו בסביבה פרקליטים נורמליים? למה לעשות 'דווקא', נא בעין, למאות אלפי שוחרי ההתיישבות מקרב מצביעיו? מה כבר כל כך ראוי פה? כבר אין בכל רחבי המדינה פרקליט הוגן יותר, פחות לעומתי? רק שי ניצן הנצחי, שאין עוד מלבדו?
וכפי שנוהגים המשפטנים לומר: לא זו אף זו. נניח שהפרקליטות לחצה עליו לקדם את מינויו של ניצן. נניח. אז עד כדי כך הוא הופך לרכיכה תחת לחציהם? אי-אפשר לבקש פסק זמן לעיון מחדש, להירהור נוסף? להסביר, למשל, שראשו נתון בסוגיות אירן ודרוש לו זמן עד שיגיע לפרשת שדרוגו של ניצן?
מכל האופציות בחר נתניהו את הגרועה ביותר (כדרכו?). הוא רץ עם המינוי, לחץ על השרים וטען שהמינוי בהחלט ראוי. ועל כן אין מנוס מהמסקנה המכאיבה, שיש במינוי הזה משום מתן אור ירוק בוהק, ע"י נתניהו עצמו, חביב המתיישבים, לפרקליטות ולניצן, להמשך ברשות ובסמכות, ברדיפתם בידי זרועותיה המפותלות של החונטה המשפטית. ולמרות זאת, יהיו בין המתיישבים שיגידו שאין זו יריקה פוגענית בפרצופם. רק יורד גשם. והם עוד יגישו לו, בבחירות, את הלחי השניה.
אבל לנתניהו אין כל סיבה לדאגה. הוא יכול לבגוד בהם השכם והערב. הם לא יבגדו בו. מצביעיו בהתיישבות, בעיר ובכפר, ימשיכו לרקד סביבו ריקודי 'מה יפית', גם לאחר הזובור שהחל להנהיג כלפיהם בקצב מסחרר של פעם בשבועיים. כך גם המוני הליכודניקים שוחרי ההתיישבות, ימשיכו לשלשל פתקי מחל לקלפיות. וגם העיתונאים שמתמוגגים מהתנהגותו (ויש כאלה ב'ישראל היום' וב'מקור ראשון' ובכמה ערוצים אלקטרוניים), ימשיכו להביט בו בהערצה עיוורת. תסמונת האשה המוכה, קוראים לזה מומחי תורת הנפש. ככל שמכים אותה, בועטים בה, רומסים אותה, בזים לה ויורקים בפרצופה, היא מתאהבת חזק יותר. תדרוך עליהם, תמנה להם שי ניצנ'ים לרוב וגם תקרא לזה 'מינוי ראוי', ותסובב עליהם את הנעל. הם רק יחייכו בהבנה ויצביעו מחל.
ואולי, בעצם, זה מה שמגיע להם: מהלך תמוה ומוזר שעוד יילמד בבתי הספר לשחיתות: תפירת תפקיד חדש לאדם שנוי במחלוקת עמוקה, שסיים תפקיד המשנה לפרקליט המדינה, ומאז הסתובב מובטל במסדרונות הפרקליטות. הכל נעשה במחטף מדהים,ועל חשבון משלם המסים: מינוי תפור ללא מיכרז, ללא ועדת איתור, ללא בחירה בין הראויים לתפקיד, ללא שום נחיצות לתפקיד החדש, ללא התחשבות בכללי המינהל התקין.
מעניין מה הייתה אומרת הפרקליטות, אילו נודע לה שבשיטה קלוקלת זו מונה המשנה לשמש בית הספר של זרנוגה עילית. אין ספק שהייתה מורה על העמדת האחראים לדין. אבל לפרקליטות, עם הגיבוי של נתניהו, ועם הדם הכחול הזורם בעורקיה, הכל מותר. ככלות הכל, היא, בגיבוי נתניהו, השליטה האמיתית במדינה, שיש לה ראש ממשלה, אשר מאוד לא חושש להתעמת (מילולית) עם אחמדניג'אד, אבל הופך לגיבור קטן מאוד מול כנופיית שלטון החוק.
עם גיבוי רחב שכזה, של נתניהו וחבריו
סילבן שלום, בני בגין,
גדעון סער,
גלעד ארדן ואחרים; ושרי ש"ס: ישי, אטיאס, נהרי ומרגי, שתמיד דואגים להציג לעיני עם ישראל מצג שווא של היותם כביכול אוהדי תנועת ההתיישבות, אך בפועל תומכים בדיכויה; ושרי המפלגה הצבועה 'ישראל ביתנו' שמתיימרת להיות תומכת ההתיישבות אך בפועל פועלת נגדה, יוכל ניצן לחדש את ההתעלקות על גבם של המתיישבים, ולמחזר את המרורים שהאכיל אותם בתפקידו הקודם.
'רשיון להרוג' קראו לסרט בכיכובו של ג'יימס בונד. 'רשיון להתעלל' יקראו לסרט שיצולם מעתה ובשנים הקרובות ביו"ש.
השפעה של עציץ הביקורת כלפי התנהלותו הצינית עד אכזרית של נתניהו כלפי המתיישבים בפרט והמחנה הלאומי בכלל (רק מחמת קוצר היריעה לא נביא דוגמאות נוספות, למשל בית עזרא בחברון, פרשת 'כרם דויטש' בהר וחברון ועוד), שלא מחמיץ הזדמנות להטיל עליהם מימיו מן המקפצה, מעלה מיד בפי חסידיו (השוטים?) את השאלה האולטימטיבית: אוקיי. אז מה אתה מציע? את ליברמן? את סער? כצלה? הרשקוביץ? מיסז'ניקוב?
אז זהו, שלא צריך לחפש מחליף. נתניהו יכול להישאר בתפקידו, אבל הוא זקוק למערכת בלמים איתנה, מיסודה של הציונות הדתית, בדומה לכבלים שמטילה עליו שס בזכות 11 המנדטים שלה. רק בשל כך, הוא לא מעז לתעתע בש"ס. אילו היה לציונות הדתית ייצוג דומה פחות או יותר, הכל היה נראה אחרת. 'הקוסם' היה חושב פעמיים לפני הענקת אור ירוק להתעמרויות המאפייה הסיציליאנית.
מכאן הקשר לאירוע הנוסף שהיה ביום א' השבוע – ההתפקדות הדמוקרטית ל'בית היהודי'. ביום א' הוכח בממשלה, שללא כוח פוליטי משמעותי (שר אחד מול 4 שרים לש"ס), לא תוכל הציונות הדתית להשפיע. שניתן לתעתע בה. כל מי שתלה תקוות שהאלקינים והחוטובלים למיניהם יבלמו את הרדיפה, שוב התאכזב. השפעתם קטנה מהשפעתו של העציץ שניצב בפינת אולם הישיבות של הממשלה. הם נועדו רק לקשט את הרשימה, לגייס קולות שיתמכו במהלכים הנוגדים את מצפונם, ולקבל ייסורים באהבה.
רבים בציונות הדתית מתאוננים על הפער הבלתי נתפס בין הכישורים והאיכויות והאנרגיות של מחנה הציונות הדתית, לבין המימוש הפוליטי-ציבורי העלוב שלו. זו, רבותי, אינה גזירת גורל. 12 מנדטים לציונות הדתית יכניעו אפילו ציניקן נכלולי כנתניהו.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
