בסוף השבוע פורסם בעיתון ג'רוזלם פוסט סקר שעל פיו מפלגה מאוחדת של אולמרט, לפיד, מופז ולבני עתידה לקבל 31 מנדטים בבחירות הקרובות לכנסת, בעוד שהליכוד יקבל רק 27 מנדטים.
הפרסום התקבל בשמחה ובתדהמה במחנה השמאל, ועורר בקרב מצביעיו תקווה מחודשת, לאחר שכבר מזמן השלימו בעצב עם נצחונו הצפוי של הימין. אלא שעיון בתוצאותיו המלאות של הסקר, שהכותרות כמובן התעלמו מהן, מגלה שאולמרט ינצח את נתניהו בדיוק כפי שלבני ניצחה אותו בבחירות הקודמות, ואפילו קצת פחות.
על-פי הסקר, גוש השמאל-ערבים מקבל רק 54 מנדטים, מנדט אחד פחות משקיבל הגוש בבחירות הקודמות. ויתרה מזאת, הופעת המפלגה החדשה מביאה עימה שתי בשורות משמחות לאנשי הימין: האחת, המפלגה החדשה מוחקת לחלוטין את מפלגתו של ברק ומותירה את יעלון בתור מועמד בטוח ומבטיח לתפקיד שר הביטחון, והשנייה, גם מרץ נמחקת והשמאל הקיצוני נותר בלי ייצוג בכנסת.
ובכל זאת, מי שגדל בתקופה שבה למפ"ם, האימא של מרץ, היו 10 מנדטים, וידע להעריך את חברי השומר הצעיר המשכילים והנבונים, אינו יכול אלא לנוד בראשו בעצב למראה המחזה בו צעירים אידיאליסטים אלה מוכנים בבגרותם להצביע עבור המיליונר המושחת והשחצן
אהוד אולמרט. אז אולי הקיבוצים הופרטו כי לא הייתה ברירה, אבל מוכרחים להצביע בשביל אולמרט?!
אם לא חשובים, למה ממשיכים לעשות? ובעוד שעל-פי הסקרים רק נס יביא למהפך שלטוני בישראל, הסקרים בארה"ב ממשיכים לזחול בקצב צב, אך בהתמדה לכיוונו של רומני. על-פי ריכוז תוצאות הסקרים המופיע באתר realclearpolitics.com, מבין שבעה סקרים שתוצאותיהם פורסמו בשבוע האחרון מוביל רומני בחמישה, אובמה באחד, ובאחד יש תיקו. נוכח השיפור בסיכוייו של רומני, החלו להופיע פרשנויות המסבירות כי המצב בסקרים הכלל ארציים אינו חשוב, כיון שעל-פי הסקרים עומדים לרשותו של אובמה למעלה מארבעים אלקטורים יותר מאשר לרומני.
"אסור לשכוח אפילו לרגע כי הסקרים הללו אינם אומרים כמעט דבר" כתב
איתמר לוין באתר זה, ואילו במעריב כתב צח יוקד: "הדרך של אובמה לבית הלבן הרבה יותר קצרה, כי די אם ינצח בפלורידה ובמדינה אחת נוספת מתוך תשע המדינות המתנדנדות, לא משנה איזו, כדי לנצח בבחירות הכלליות".
כבר ממבט ראשון נראות טענות אלה מעט תמוהות, כי אם הסקרים האלה אינם אומרים כמעט דבר, מדוע כל מכוני הסקרים המכובדים בארה"ב ממשיכים לערוך דווקא אותם, ולא מתרכזים בסקרים במדינות המתנדנדות? ומדוע במאה השנים האחרונות הייתה רק מערכת בחירות אחת בה התמנה לנשיא מועמד שזכה לפחות קולות בסיכום הכלל ארצי, ומדוע הוא היה דווקא רפובליקני ולא דמוקרטי? ואכן, ממבט שני מסתבר שהמדינות המתנדנדות, שגם בעבר היו הן אלה שהתנדנדו, נוטות קלות לכיוון הרפובליקנים, אך כאשר לדמוקרטים יש רוב משמעותי בבחירות הכלל ארציות, הם זוכים גם במרבית מדינות אלה.
הכול פתוח על-פי מכון הסקרים רסמוסן, יש כיום עשר מדינות מתנדנדות עם 120 אלקטורים, כשאובמה זקוק ל-33 אלקטורים בלבד כדי לנצח. מתוך עשר מדינות אלה, בבחירות הקודמות זכה אובמה בתשע, ורק באחת מהן זכה מקיין. לעומת זאת, בבחירות הצמודות לחלוטין שבין בוש לגור, זכה בוש בשמונה מתוך מדינות אלה, כשרק באחת מהן, הלא היא פלורידה, הוא ניצח בהפרש של פחות מאחוז אחד. גור לעומתו ניצח בשתי מדינות מתוך העשר, איווה ו
ויסקונסין, ובשתיהן בהפרש של פחות מחצי אחוז. מסתבר אפוא שבמצב של שוויון, הרוב הגדול של האלקטורים המגיעים ממדינות אלה הם רפובליקנים, וכך מתאזנת התמונה של האלקטורים הבטוחים הנוטה כמעט תמיד לצד הדמוקרטי.
על-פי מכון הסקרים רסמוסן, מוביל היום רומני בהפרש של שני אחוזים בסקר הכלל ארצי, ואילו בפלורידה אותה הזכיר צח יוקד הוא הוביל בסקר שנערך בשבוע האחרון בהפרש גדול יותר של ארבעה אחוזים. המסקנה הפשוטה והמתבקשת היא שאם רומני יזכה ברוב המצביעים, קרוב מאוד לודאי שהוא יזכה גם במדינות המתנדנדות, וייבחר לנשיאות.
נכון לעכשיו מוביל רומני בפער מאוד זעיר, היכול להשתנות בן לילה. מכון הסקרים גאלופ מציג את תוצאות סקריו בעבר, ומסתבר שעשרה ימים לפני הבחירות בין בוש לגור, בהן כידוע זכה גור לרוב, הוביל בוש בסקר שלהם בהפרש של 13%! בישראל לא קרה ולא סביר שיקרה מהפך שכזה, ולכן, בשעה שניתן לחזות במידה רבה של ודאות שבבחירות הקרובות בישראל יזכה הימין, בבחירות בארה"ב באמת הכול פתוח.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
