כשההון עומד מאחורי מאמר מדעי

קראתי בעיתון הארץ את שבחי הימה ומצבה המיטבי האידאלי במאמר עליו חתום ראש מערכת התשתיות במפעלי ים המלח, מר טובי שור.

אני מצטער בשביל מר טובי שור, שהוא יצא נלעג בהיותו מוכן לעוות מציאות כואבת רק כדי לשרת את ההון, הון נואף ופוגעני, החפץ לספק לציבור הישראלי מוצר בעל ניחוחות טיפוח ופיתוח של המקום הנמוך ביותר בעולם.

אני נדרש לעובדות כמי שנעורי פסעו ברגליהם לאורך חופי ים המלח מדרום לצפון ומצפון לדרום, רק במקומות שהיו בשליטת מדינת ישראל.

מתרחצים בבריכה תעשייתית של מלח

מר טובי שור מתעלם מכך, שהאוהל אשר נעורי העמידו בראשית שנות החמישים בחוף הצפוני היה ממש צמוד לימה. אם שיבתי תבקש להקימו שוב, היא תצטרך ללכת ברגל יותר משני ק"מ כדי לפגוש את החוף. אודה, שהליכה של יותר משני תהיה לי קשה וגם לצעירים ממני. הגם שלזכות קיבוץ עין גדי אומר רק מילה טובה על כך, שבקטע אחד בחוף הצפוני, הוא מעמיד שרות קרוניות בחינם לכל מי שמבקש להתקרב לחוף. אבל זה רק בקטע אחד ויחיד.

מר טובי שור מזמין אותי ואת קהל הקוראים בעיתון הארץ להתרחץ בים המלח. זאת תוך כדי שלל דברי בלע לכתובתה של העיתונאית מרב מיכאלי, ששאלה שאלות קשות ונכונות לגבי מה שמתרחש בים המלח.

מר טובי שור יודע, שלמעשה אינני יכול כיום להתרחץ בים המלח. אני כשאר אזרחי ישראל ותיירים רבים מתרחצים לא בים, אנחנו מתרחצים בבריכה תעשייתית של מלח. אמבטיה של מלח זה לא ים המלח!!!

זכותו של מר טובי שור לראות בריכה תעשייתית של מי מלח כתחליף נאות ליצירת הנוף הנפלאה, שהייתה לנו ונעלמת לנגד עינינו, נעלם לנו ים המלח.

מיצגי מלל שקריים

מר טובי שור יצר תמונה, שרחוקה להיות תואמת את המציאות. לי חשוב, שמפעלי ים המלח לא ייפגעו, כי הם מספקים עבודה לאלפי אזרחים בישובי הדרום, יהודים וערבים.

חשוב לי, שהמלונות ימשיכו לעבוד בתפוסה מלאה של תיירות פנים ותיירות חוץ. אך אני מצטע , שהון נואף, שיש לו זיכיון לכריית מלח עד 2030, אינו משקיע חלק הארי של רווחיו מרקיעי השחקים כדי להציל את ים המלח מסכנת גוויעה, ואף מעז לספק לנו מיצגי מלל שקריים.

מצער, שהמאמר של ראש מערכת התשתיות במפעלי ים המלח פוסח על תמונה עצובה של עצי תמר נטושים וגוועים. מר טובי שור אינו רואה את המחויבות הגדולה שיש להון, אשר קיבל זיכיון עד שנת 2030.

חובה הייתה לרווחי העתק להתמודד עם אימת הבולענים. אימה, שמותירה אחריה עצי תמר מתים ונטושים. נותרה הסכנה, שאדם ישלם בחייו במדבר המלח, התופס את מקומו של חלק גדול ממה שהיה ים המלח.