לטפל באימא או באבא

אחת מעשרת הדיברות, הדיבר החמישי כותב במפורש על הנושא כיבוד האב והאם "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:" זה הדיבר החמישי והוא דיבר המצווה עלינו את הציווי המפורש של כיבוד הורים. האם דיבר זה נעלם מהמחוקק הישראלי? או מהביטוח הלאומי במדינת ישראל?.

הורינו יולדים אותנו, מגדלים אותנו, נותנים לנו את כל אשר להם בכול ימי חיינו. מטפלים בנו כאשר אנו חסרי אונים, אף פעם לא אומרים לנו כי קשה להם, נותנים לנו את מזוננו לפני שהם אוכלים, דואגים לכל פרט עד אשר אנו נעמדים על רגלינו, לבסוף מורישים לנו את רכושם במותם.

לאורך השנים הורינו מזדקנים ואז אט אט הם זקוקים לנו. לפעמים שלא ברצונם הם נופלים על כתפינו ואז הם זקוקים לסיוענו בכדי לשרוד את הימים האחרונים לחייהם, לפעמים ימים אלו מתארכים לשנים ארוכות המלווים בסבל רב. אז אנו נדרשים לטפל בהם.

ביטוח לאומי מקציב במקרים סיעודיים אלו סכומים נכבדים אשר מכסים חלק מהעלות בטיפול בהורינו ששילמו עבור ביטוח לאומי זה במשך שנים רבות, מהרגע שנדרשו לשלם עבור הביטוח הלאומי מגיל 20-21 ועד פרישתם לגמלאות בגיל 65-67, כלומר הם שילמו בכול חודש עבור הביטוח הלאומי סכומי כסף שונים, זה נמשך בדרך כלל כ-40-45 שנים, הורינו עבדו, שילמו מיסים ותרמו לחיזוקה וביטחונה של המדינה.

כאשר הם נזקקים לביטוח הלאומי הביטוח הלאומי מעביר לצרכי הסיעוד שלהם כ-21 שעות שבועיות עבור המטפלים השונים בהורינו, סכום שהוא כשלעצמו נכבד אך אינו מממן את מלא עלויות הטיפול על-ידי עובד, או עובדת במשרה מלאה. את יתרת הסכום על המשפחה לממן ממקורותיה, אחרת ההורה הנזקק ימצא בבעיה.

כאשר המדינה אומרת לאזרח שרוצה לטפל באבא או באמא שלו תביא מטפל או עובדת מארץ זרה שיטפלו בהורה שלך, אבל אם אתה רוצה לטפל באבא או באמא שלך המדינה אינה מוכנה להעביר לך את סל הסיוע לצרכי הטיפול בהורה. נאמר לך במפורש שבן או בת של ההורה הנזקק אינם יכולים לקבל את הסיוע, ומי שיכולים לטפל בהורה הנזקק הם רק עובדים חיצוניים או נכד/ה . אתה שמעוניין לטפל בהורה מכיוון שזמנך פנוי, אתה בעצמך יצאת לגמלאות בגיל צעיר, כאשר כל כוחך במותניך, אתה רוצה לטפל בהורים שלך וביטוח לאומי אוסר זאת עליך.

מה ההיגיון בכך, האם אתה לא יכול להעניק להורים שלך את הטיפול המסור ביותר. האם אתה לא ראוי לטפל באלו הקרובים לך ביותר. למה??.

האם המדינה מעדיפה לייבא עובדים זרים שיעבדו כאן וירוויחו את הכסף ויוציאו אותו למדינות אחרות, אתה שזמנך מצוי אצלך ומעוניין לטפל בהורים שלך אינך רצוי. אתה תישאר חסר תעסוקה, אתה פסול בטיפול בהורים שלך. לך תבין מדינה יהודית וביטוח לאומי שאומרים לילדים של הנזקקים, שהם ההורים שלהם שעשרת הדיברות אינה תקיפה לגביהם. האם לא עדיף בן משפחה בטיפול בהורים מאשר זרים?, זרים שאין להם כל רגש כלפי ההורים שלהם, מי יכול לתת את הטיפול הטוב ביותר, האוהב ביותר עם לא ילדי ההורים. כולם , רק לא הילדים אליבא המדינה והביטוח הלאומי.

מצוות העשה, המצווה החמישית בעשרת הדיברות אינה כלולה בחוקי המדינה והביטוח הלאומי, המצווה החמישית היא החלק החיובי, חלק של ציווי בעשייה - כיבוד הורים. חייבים לעשות פעולות שנותנות כבוד להורים, כולל טיפול בהם בזמן שהם זקוקים לכך. רק לא בחוקי הביטוח הלאומי.

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ" (דברים ה' ט"ז).

המצווה מטילה את החובה על כל בן או בת לכבד את הוריו, לטפל בהם בשעת הצורך, בעת זקנה, לתת להם מחסה, לתת להם מזון, לתת להם מזור לכאביהם. להביאם לקבורה עם מותם. אבל המצווה אינה תקיפה בביטוח הלאומי ולא בחוקי מדינת ישראל.

גם בחוקים קדמוניים ועתיקים בשאר אומות העולם חלה החובה על כיבוד אב ואם, ראה את חוקי חמורבי, את חוקי קונפוציוס במזרח אסיה, ועוד חוקים ותקנות בתרבויות השונות.

גם בחוקי מדינת ישראל נכתבו דברים מפורשים לגבי כיבוד אב ואם והטיפול בהם. לא רק זאת בחקיקה הישראלית נכתב במפורש לפי סעיף 17 לחוק: "כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין".כלומר על הבן או הבת יש את החובה להישמע להוריו ולטפל בהם גם כאשר נדרשת האפוטרופסות על הוריו בזמן שהם לא יכולים היו לטפל בעצמם. בסעיף 4 לחוק ולתיקון לדיני משפחה - מזונות 1969 נכתב במפורש "יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו".כלומר יש על הילדים לתת מזון , או סעד הוריהם כאשר יש באפשרותם לעשות כן. על אחת וכמה כאשר ביטוח הלאומי מאפשר להעסקת עובד זר למה אנו אם אנו רוצים בכך איננו יכולים לטפל בהורינו ולקבל עבר כך את התמורה המשולמת עבור טיפול זה לעובדים זרים אשר אינם בן או בת של הנזקק.
בספר המצוות עשה רי נכתב במפורש "איזהו כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא".

אני קורא לממשלת ישראל הבאה עלינו לטובה, לחברי הכנסת שיכנסו לכנסת הבאה לשנות את החוק ולאפשר לבני משפחה מקרבה ראשונה לקבל את הקצבה של ביטוח הלאומי באם יסכימו להקדיש את זמנם ומרצם לטפל באבא או באימא שלהם ולא שלוח את ההורים שלנו לטיפול בידי זרים מארצות נכר.

חייבים לשנות את החוקים והתקנות בנושאים הללו למען רווחת הורינו ולרוצים לסעוד אותם בזמן שהם זקוקים כל כך לתמיכתנו.