|
|
שגיא. שלי נותרה עם עומר בר לב היבשושי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
שלי יחימוביץ' יודעת היטב שהתקלה החמורה ביותר שקרתה לה ערב הבחירות היא הסתלקותו המאולצת של האלוף (מיל) אורי שגיא מרשימתה - הסתלקות שהשאירה את שלי ומפלגתה בפני שוקת שבורה ממש.
אורי שגיא, בצדק או שלא, שידרג עצמו עם השנים לדרגה כזו, שהיה באפשרותו להשלים את מה שכל כך חסר לשלי יחימוביץ' בתחום המדיני ביטחוני - תחום שבלעדיו כל מפלגה במקומותינו גוזרת על עצמה להיות מפלגה סקטוריאלית.
וכך נותרה שלי עם עומר בר לב היבשושי שלא באמת נחשב למישהו שחשוב להמתין למוצא פיו.
שלי יחימוביץ' מקוננת כנגד נתניהו וליברמן על שהם בורחים מהשיח החברתי, שהוא הבטן הרכה שלהם, אל השיח המדיני ביטחוני, שהוא מה שיחימוביץ' מגדירה "אזור הנוחות" שלהם.
ובכן, למה בדיוק שלי ציפתה? שהם יישארו ב"אזור הנוחות" שלה? מה זה, תוכנית כבקשתך?
ובכלל, למה שהם יישארו ב"אזור הנוחות" של שלי אם בבריחתם אל השיח המדיני והביטחוני הם זוכים בבונוס נוסף מן המוכן: הם חושפים שוב ושוב את הבטן הרכה של שלי עצמה.
אילו האגו של יחימוביץ' לא היה מסתיר לה את האור והאוויר - היא הייתה מוצאת אישיות מדינית ביטחונית בכירה שתשמש לה יועץ ודובר בתחום החיוני הזה.
אלא ששלי מעדיפה את האיש שלה לכל משימה - האיש הנאמן לה עד אין קץ בעל האישיות הכריזמטית והסוחפת - הלא הוא בוז'י הרצוג, שביום טוב מסוגל לדברר אפילו את קציצות הכוסברה שלה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
