על סרבנות חיילים ופחדנות מנהיגים

לאמיתו של דבר, נפילתו של נפתלי בנט בפח שטמן לו ניסים משעל הייתה המתנה הטובה ביותר שיכול היה להעניק לבנימין נתניהו. נתניהו מבין שלא יצליח להחזיר לחיק הליכוד את אלה שעזבוהו עקב נאום בר-אילן, והוא מרכז את מאמציו בכיוונם של בוחרי המרכז המתלבטים.

מול שלי יחימוביץ', הזוכרת היטב כיצד נישאה על גלי המחאה החברתית אל הנהגת מפלגת העבודה, ומנסה למקד את מערכת הבחירות בנושאים הכלכליים/חברתיים, מטרתו העיקרית של נתניהו היא למקד את הדיון הציבורי בנושאים מדיניים, תוך השתקת הקולות המציגים את הליכוד כמפלגת ימין קיצוני שזרקה מרשימתה את המתונים בגין, מרידור ואיתן, ואימצה את דרכם של פייגלין, דנון וחוטובלי.

באמצעות המתקפה שהחל לנהל כנגד בנט הצליח נתניהו בהשגת מטרתו, כשקולה של יחימוביץ' כלל אינו נשמע, בעוד שהליכוד מוצג בתור מפלגת המרכז האמיתית הניצבת בין השמאלנית של העבודה שחושבת שאימהות לא צריכות לשלוח את ילדיהן לצבא, לבין הימני של הבית היהודי שפשוט לא יכול לציית לפקודות.

לא מנהיגים, פחדנים

אך מעבר לנושאים העומדים על סדר היום של מערכת הבחירות שכמעט כולם משוכנעים שהוכרעה עוד בטרם התחילה, מצביעה תשובתו של בנט על כשל מחשבתי שסחף את הימין כולו בזמן ההינתקות. במקום להצהיר שההינתקות היא פשע, ושבפשע זה יש להיאבק בכל האמצעים, חוקיים ובלתי חוקיים כאחד, בחרה הנהגת הימין לנהל מאבק חסר שיניים וחוקי למהדרין, ובה בשעה עודדה את החיילים להפר חוק ולסרב לפקודות תוך ידיעה שהם עלולים לשלם את המחיר ולהישלח לכלא. מנהיגים המעדיפים לסכן את אנשיהם, בשעה שהם עצמם את נפשם הצילו, אינם אלא פחדנים.

הנהגת הימין לא ניסתה אפילו להסביר לעם, ואולי אף לא הבינה בעצמה, את ההבדל בין הסכם רבין-ערפאת, שאת מחיר כישלונו האפשרי היו אמורים לשלם, ואף שילמו בדיעבד, כל אזרחי המדינה, ימנים ושמאלנים כאחד, לבין ההינתקות שאת מחירה הוודאי שנקבע מראש שילמה קבוצה מוגדרת של אלפי אזרחים, שזכויותיהם הבסיסיות נרמסו ברגליהם הגסות של שרון ועמיתיו בוגדי הליכוד.

הנהגת הימין לא ניסתה אפילו להסביר לעם, ואולי אף לא הבינה בעצמה, שהחלטה על הרס בתיהם וחייהם של אלפי אזרחים יכולה להיות מוצדקת אך ורק אם רוב רובו של העם תומך בה, ובניגוד להסכם רבין-ערפאת, אין הצדקה לקבלה באמצעות רוב רגיל של חברי הכנסת. העובדה היא שאפילו היום מזכירים רוב אנשי הימין את "אוסלו וההינתקות" בנשימה אחת, מבלי להבין את ההבדל התהומי שביניהן.

החיילים - מחוץ לוויכוח

בסופו של דבר, כתוצאה מכשל מחשבתי זה, מאבקו של הימין בהינתקות התנהל במידה רבה על גביהם של החיילים הצעירים והנבוכים, שלא העלו בדעתם לשאול מדוע הם צריכים ללכת לכלא בשעה שמנהיגיהם יושבים בבתיהם. נפתלי בנט היה צריך להבהיר לניסים משעל שבכל מקרה חייבים להשאיר את החיילים מחוץ לוויכוח הפוליטי, ולהוסיף שאם תתקבל החלטה על הינתקות נוספת ללא תמיכה של רוב רובם של חברי הכנסת או של האזרחים במשאל עם, הוא יוביל את הימין למאבק חסר פשרות בכל האמצעים, שלעומת מאבק זה ייראה המאבק כנגד ההינתקות כמשחק ילדים, ושהוא אף לא יירתע מהאשמתו בהסתה למלחמת אחים.

לו כך ענה בנט, אולי היה סוף-סוף מתחיל להתנהל דיון אמיתי על זכויות המיעוט מול הרוב במשטר דמוקרטי, ואולי היינו זוכים סוף-סוף לשמוע את רות גביזון, אמנון רובינשטיין ושלמה אבינרי מצהירים שההינתקות הייתה פשע שאסור לחזור עליו.