זבולון בנט

לא, הכותרת שבראש המאמר היא לא טעות. היא מבטאת את תחושת ההחמצה שלי מהבחירות הללו. הסקרים של כל הערוצים מנבאים 12 מנדטים למפלגת "הבית היהודי". יש לומר שזהו סוג של הישג. בבחירות הקודמות המפד"ל דאז והאיחוד הלאומי (אז הייתי פעיל של המפלגה) השיגו ביחד שבעה מנדטים. כאן מדובר בהכפלת הכוח כמעט. אבל עדיין שורה בי תחושת החמצה קשה.

החמצה מכיוון שנפתלי בנט הגיע והפך את המפד"ל על פיה. כי הציבור שלנו קיווה למנהיג כריזמטי, שיבוא ויהפוך אותנו מנישה בפוליטיקה הישראלית לזרם החזק והמרכזי שאכן קיים בציבור. אנחנו הגענו לכל מקום, חיברנו מסורתיים וחילוניים, דתיים וחרד"לים, מרכז ופריפריה, והגענו גם לתקשורת ולראשות בית המשפט העליון, מעוזי שמאל מובהקים.

ואכן זה קרה. הבית היהודי מיצבה את עצמה כמפלגה של כולם. ולראיה ניתן לראות את הסקרים השונים שבשיאם ניבאו למפלגה כמעט 20 מנדטים, כמו גם את קשת האידיאות שמרכיבות את המפלגה הזו. החל באיילת שקד הלא דתייה וכלה ברב אלי דהן, דרך בנט ואורי אריאל.

שמונה מנדטים מפוספסים

אבל משהו השתבש בדרך. לקראת הבחירות בנט נבהל. אולי מעצמו, אולי מהקהל שלו, אינני יודע. הקמפיינים האחרונים, שמציגים את בנט ונתניהו יחד ואת ההכרזה של בנט כי ימליץ על נתניהו כמו גם הבקשות המתחננות (והמתחנחנות) שביקשו מהפעילים להתקשר ליוזמי קמפיין הליכוד שיפסיקו להציק (ונאום הנגמ"ש המפורסם של בנט), הורידו את רף ההתלהבות.

"זה לא זה" שמעתי לא אחת וליבי נחמץ, "אם הוא ממילא הולך עם נתניהו, אז מה הוא שונה ממנו?" שאלו. ניסיתי להסביר, אבל זה היה נכון. הקמפיין הזה הצביע על בעיה קשה של פחד ממשילות. ואם אתה לא שואף להיות ראש, גם אם זה לא ריאלי, אל תראה שאתה מוותר לגדול ממך. זה לא נכון למשחק שלפני הבחירות. זה נכון רק ליום המחרת. ההרגשה שלי ושל רבים מרעיי הייתה שבנט ויתר לנתניהו כדי לפייס אותו. אלא שזה בעט בו בעיטה אדירה, עם קמפיין מלוכלך וכוחני.

נכון, ההישג של הבית היהודי הוא בהחלט הישג יפה, אלא שאני סבור שהקמפיין האחרון הנ"ל הוריד לנו כשמונה מנדטים. שמונה מנדטים (לדעתי האישית) שהלכו לעבודה, ללפיד ולנתניהו. לעבודה וללפיד כיוון שהיו שמאסו בכלכלת הקפיטליזם החזירי שמנהיג נתניהו, ואם בנט הוא נתניהו, אז אין מה להצביע לו (כמו גם שמספר שתיים של לפיד הוא רב סרוג שמוכר לרבים ומתון בדעותיו). לליכוד כיוון שאם בנט הוא נתניהו, אז עדיף להצביע למקור.

העם מוכן לראש ממשלה סרוג

נתניהו, אגב, לדעתי, לא מרוצה מההשתלטות של הסרוגים על מפלגתו והוא גם עוין לבנט, כך שמי שהולכים לסבול עכשיו הם אלו שגרים מעבר לקו הירוק, ובעקבותיהם כל עם ישראל. בנט היה צריך לתת יותר קרדיט לקהל שלו, לקהל של המסורתיים והסרוגים. לתת קרדיט לקהל שמוכן למשילות, לקהל שמוכן בהחלט להפוך ולהנהיג את המדינה הזו, כן, נפתלי, ראש ממשלה סרוג-כיפה זו לא מילה גסה.

הציבור מוכן לזה. ולראיה - ההתפקדות המדהימה שהייתה למפלגת הבית היהודי. הציבור רצה להחליף דיסקט, אבל לצערו הדיסקט הוחלף לדיסקט ישן של דוס. כמו פעם. כמו אורלב. אז כעת, לא ניתן לדעת אם "הבית היהודי" יהיה בקואליציה ועם מי, אבל לבחירות הבאות, בקשה חריפה לנבחרינו: תנו קרדיט לציבור שלכם. תנו לנו להחליף דיסקט, הפעם עד הסוף. ראש ממשלה החובש כיפה סרוגה זה לא בשמיים, זה היה יכול להיות כאן ועכשיו.