בפסטיבל ימי שירה במדבר, המתקיים פעם בשנה כבר שנים רבות בשדה בוקר, מופיעים משוררים, סופרים וחוקרי תרבות במפגשים, בשיחות, במופעי קריאה ובסדנאות. לפני שנתיים הייתה לי הזכות לקרוא את שירי באודיטוריום מורשת במדרשת בן-גוריון, כשבין הנוכחים היה רבה של תקוע, הרב מנחם פרומן. כשירדתי מהבמה זכיתי ללחיצת יד חמה של הרב. בתום שיחה קצרה הענקתי לו את ספר שיריי, "מורה ללשון עברית מובסת", בהוצאת "ספריית פועלים".
כל פעם שאני מגיע ל
מדרשת שדה בוקר לפסטיבל ימי שירה במדבר, יש לו נוהג להקדיש את שעות הבוקר המוקדמות להשכמה מוקדמת, לטיול בוקר שיש בו הנאה משכרת וממכרת, בוקר של עונג לעיניים שוזפות נופים ומראות בקו האופק, שנפרס מעל המצוק של נחל צין, בוקר משכר השולף תמיד עיפרון כותב מראות על דף וגומא הוד מרחבים שמעניק מדבר מתעורר ליום חדש.
לפני שנתיים, בטיול הבוקר, נע לעברי קול תפילה וניגון מרעיד את המדבר המתעורר הנלפת בקרני השמש הזורחת. היה זה הרב מנחם פרומן עדוי בגד לבן, מתנייד על כיסא גלגלים ומסתייע באחד מבניו או אחד מתלמידיו. במשך כעשר דקות עטף אותי באהבה, אהבת אדם המביע באהבה חופן הסתייגויות משיר שהקראתי באודיטוריום, ובעוד יותר אהבה מלטפת מביע הסתייגות נחרצת משיר שקרא בספרי. לא קטרוג, אלא שיח מכבד עם אמירה מאוד מסתייגת אבל גם מאוד מלטפת בחום בר-פלוגתא.
הרב איננו. ליטופו נשאר. השנה, הרב מנחם פרומן כבר לא כיבד אותנו בנוכחותו בפסטיבל ימי שירה במדבר. כשהוזמנתי לקרוא שלושה משיריי בבית הכנסת, עיניי שוטטו לעבר הקהל בתקווה לפגוש את הרב פרומן. הבוקר, כששמעתי את בשורת האיוב, הרב פרומן איננו, חשתי יד מחבקת, קול מלטף על פני מדבר מתעורר ואותה אמירה מסתייגת מכבדת. חשתי צער, כי אבד לנו אדם, שאם עולמו והוויתו היו תמצית חייו של כל אדם, חיינו היו נראים אחרת. אדם שהוסיף לשמו את השם "חי שלום", כי החליט להקדיש את עצמו לטובת השלום ודו-הקיום בין ערבים ליהודים.
לזכרו של הרב מנחם פרומן חי-שלום אני חוזר אל השיר שקראתי, וזיכה אותי בדקות של אהבה ובמידה רבה של הסתייגות מכבדת ואוהבת אדם באשר הוא אדם מצידו של הרב.
לוּ הָיִיתָ שׁוֹעֶה אֱלוֹהִים
לוּ הָיִיתָ שׁוֹעֶה
לְמִנְחָתוֹ שֶׁל קַיִן
קָרְבָּנֵנוּ הָיָה מִפְּרִי הָאֲדָמָה -
קָרְבָּן יָרֹק
קָרְבָּן חַיִּים וּצְמִיחָה,
אֲבָל אַתָּה הוּא זֶה שֶׁשָּׁעִיתָ
לְמִנְחָתוֹ שֶׁל הֶבֶל
וְקָרְבָּנֵנוּ עַד הַיּוֹם
מִן הַבָּשָׁר וּמִן הַדָּם -
קָרְבָּן אָדָם
קָרְבָּן שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן.
