כל התירוצים לא יועילו. מרתון תל אביב היה פשוט ביזיון. כישלונו המוחץ נזקף לחובת המחדלים הקשים של מארגניו, הזועקים ממש לשמיים.
הכתובת הייתה רשומה על הקיר עוד מראש. במזג האוויר המעיק שנצפה לא היה למרתון הזה שום סיכוי לעבור בשלום. אלא שהכמיהה לרייטינג גבוה של עיריית תל אביב היא זו שהכריעה בסופו של דבר. בדיעבד מסתבר ש
רון חולדאי לא ויתר על תדמית חיובית של עירו גם במחיר של אסון בריאותי.
למען הגילוי הנאות צריך להודות שהמרתון הזה לא היה גזירה משמיים. ניתן היה לדחות אותו למועד נוח יותר מבחינה אקלימית, ללא שמש קופחת או קור שמקפיא עצמות. אחרי ככלות הכל, אפילו בצה"ל - ועם כל הכבוד להבדל הגדול - נדחים אימונים ותרגילים מפרכים לשעת-כושר, ובלבד שלא לסכן לחינם חיי חיילים.
לקחים מתבקשים והיה גם משרד הבריאות שהזהיר מפני מה שצפוי. רופאים ברי-סמכא, כפרופסור מוטי רביד, התריעו מפני כשל-התמודדות של גוף האדם, שלא יוכל לעמוד בסיבולת החום. ומלבד הכשל הזה, גם ניכר במרתון הזה מחסור משווע במים לאורך מקצי מסלול הריצה.
אם לא די במחדל בטיחותי-תברואתי שכזה, צריך היה לפחות להפיק לקחים מתבקשים ממרתונים קודמים שנערכו בתל אביב, כמו זה שנערך לפני שנתיים ושהסתיים גם הוא במותו של אחד המשתתפים בו. אלא שלעירייה זה, כנראה, לא הזיז ולא הפריע לעבור לסדר היום.
ועכשיו שוב חוזר הסצנריו הישראלי משכבר הימים, שבו מטיל איש על רעהו את האחריות לשרשרת המחדלים הגדולה. רק שהפעם זה לא יעזור. הכובע בוער בבירור על ראשו של רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, והגיעה העת שיסיק בהקדם את המסקנות המתבקשות ממנו. הוא צריך ללכת הביתה ללא כל דיחוי - לפחות למען שמה הטוב של עירו.
