7 מיליון אזרחים המתינו בקוצר רוח לחתימה על הסכם קואליציוני בדרך ל
ממשלה ה-33 של מדינת ישראל. העיכובים בחתימה על הסכמים קואליציוניים נבעו מהרצון לעבור מפוליטיקה ישנה לפוליטיקה חדשה, אחרת, נקייה, רעננה, המושתתת על חזון, על אידיאלים, על ערכים חברתיים, שוויון בנטל, צמצום הממשלה ועוד סיסמאות יפות.
אלא שלפתע כל האידיאלים, הערכים והעקרונות שעטפו את הפוליטיקה החדשה הצטמצמו לשאלות כיבודים, תארים, שרים, תפקידים. אלו תפקידים יקבל כל אחד ואלו תארים ישא כל אחד. האם זו פוליטיקה חדשה?
בפוליטיקה חדשה ארצה לדעת מדוע ישנה התעקשות שתפקיד שר החינוך מתאים ל
שי פירון מ'יש עתיד' ולא ל
גדעון סער מ'הליכוד-ביתנו'? מדוע בפוליטיקה חדשה אם ראש מפלגה מקבל טלפון אחרי שבוע או שבועיים, אז יש ללמוד מכך שלא רוצים אותו כשותף בקואליציה ואז נפגעים ומחפשים בעל ברית איתו יוכלו להשיג תנאי פתיחה טובים יותר.
'עתיד-יהודי' כמו 'הליכוד-ביתנו' ואם מדברים על בריתות, הרי שגם סוגיית הבריתות מעוררת תמיהה, מדוע הברית בין לפיד לבנט נחשבת לפוליטיקה חדשה ומושא להערצה בעוד הברית בין נתניהו לליברמן נחשבת תרגיל או ספין מבית היוצר של הפוליטיקה הישנה. ועוד מילה על בריתות: אני יכול להבין את הברית בין נתניהו לליברמן ולא משנה באיזו עטיפה נעטוף אותה, יותר מאשר הברית בין לפיד לבנט. נתניהו וליברמן שייכים למפלגות הימין, כך שהאיחוד ביניהם הוא טבעי מנגד, אלו קווים משותפים יש בין לפיד לבנט, מלבד היותם חדשים בפוליטיקה הישראלית, נראים טוב ובעלי יכולות רטוריות גבוהות?
ואם כבר ברית בין לפיד לבנט, למה לא לאחד כוחות ולפעול כרשימה מאוחדת, שתיקרא למשל 'עתיד-יהודי' כפי שעשו נתניהו וליברמן עם 'הליכוד-ביתנו'. ובכלל דומה כי רק מזל של מתחילים שעמד לצידם של לפיד ובנט גרם להם להיות חברים בקואליציה. מה היה קורה אילו מפלגת העבודה הייתה מוכנה להצטרף לממשלה בראשותו של
בנימין נתניהו? היינו מקבלים קואליציה ללא פוליטיקה חדשה.
מחקו ציבור שלם ב"פוליטיקה החדשה" תשפטו אתם האם פוליטיקה חדשה עולה בקנה אחד עם דרישה חד-משמעית להתעלמות מהחרדים. איני מבקש להיות סניגורם של החרדים והשארתם ספונים על ספסלי האופוזיציה. יש הטוענים, אולי בצדק, כי את מקומם באופוזיציה הם רכשו ביושר. נותיר סוגייה זו לבירור נפרד. כאן נבקש להתייחס אליה מהזווית של פוליטיקה חדשה.
התנהלות זו של מחיקת ציבור שלם רק בגלל הגדרתו 'חרדי', מבלי לנהל משא-ומתן ומבלי לשבת ולדבר מול שולחן משא-ומתן, הינה פסולה ויש להוקיע אותה. היכן אותם אלו מ'הבית היהודי' ומ'יש עתיד' שטענו כנגד בנימין נתניהו שהוא מבקש לחלק תיקים מבלי לשבת על עקרונות יסוד, על מתווה, על ערכים. מדוע הם לא ישבו עם החרדים בניסיון למצוא דרך אשר תכיל גם את החרדים. ושוב יכול להיות שהתוצאה הייתה אותה תוצאה, אבל לפחות יושבים, מדברים, מנסים לגשר על פערים, משתדלים לאחות קרעים, דואגים לצמצום פערים. להיכן אלו נעלמו כאשר מדובר במפלגות חרדיות?!
כי הם מנהיגינו ואורך ימינו? אכן, הבחירות לכנסת ה-19 יכולות ללמד על רוחות חדשות אשר יש בהן כדי להניח תשתית לפוליטיקה חדשה, לה אנו כמהים ואותה אנו מבקשים. ואולי, כפי שבתפילה היהודית לפני שמבקשים על הגשמים בחורף מתחילים להזכיר גשמים, "משיב הרוח ומוריד הגשם", הזכרה שמהווה סוג של פרומו לחורף ולציפיית האדם למים ולגשם - גם בפוליטיקה הישראלית הבחירות לכנסת ה-19 יציינו את כמיהת העם הישראלי לפוליטיקה חדשה שעוד (לא) תגיע.
ובינתיים, אין לנו אלא להתהדר בעטיפה חדשה לפוליטיקה ישנה, ועם תפילה לפוליטיקאים הנושאים את הדגל החדש – להביא את הפוליטיקה החדשה באמצעות שינוי שיטת הממשל, העלאת אחוז החסימה, ואולי גם עם בריתות וחבירות פוליטיות של רשימות בעלות השקפות עולם דומות, זהות, קרובות, חקיקה חברתית, טיפול בבעיית הדיור, שכבות הביניים ועוד.
בתוך כך, מסקנה אחת ברורה: יש לעם ישראל ממשלה חדשה, ממשלה המושתתת על קואליציה כה טבעית שהורכבה באופן לא טבעי עם המון חריקות, רווית משברים טרום-קואליציוניים. אלו יכולים להעיד עד כמה רחוקה הכנסת ה-19 מפוליטיקה חדשה, ובצדק נביאי הזעם כבר החלו לנבא, מהמרים החלו להשקיע בהימורים, וחוזים בכוכבים החלו לנתח את שאלת-השאלות: מה יהיה אורך ימיה של הממשלה ה-33?
והפעם - עתידות, פשוט וטעים, דגיג, רבים וקונסים 
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
