להילחם בטרור - ולהישאר אנושי

עוד לא הספקנו להתאושש מפרשת הנערה בת ה-13, באה פרשת השייטת וירי בפצוע מבוקש (שאולי חשדו בו שהוא ממולכד עם חגורת נפץ או רימוני יד). אפשר להוסיף לכך גם פרשות נוספות מן העבר הלא רחוק, צילומי חיילים המתעללים בגופות מחבלים הרוגים, התנהגות מג"ב בחברון ובירושלים, בתוספת אירועים חריגים ולא נעימים במחסומים.

יחד עם זאת, אסור לאבד פרופורציות ולהיסחף בטרנד ציבורי תקשורתי - שפירושו התקפה שלוחת רסן על צה"ל מפקדיו והתנהלותו (עוד בטרם נחקרו הפרשיות עד תומן והוצאו מסקנות).

רוב המבקרים יושבים בהיכלי שן ובאקדמיה הנוחה והמחוממת - ובצורה בוטה, תוך הטלת אשמה על הממשלה שדוגלת בכיבוש משחית. מי ששמע את הסיפורים של החיילים והקצינים ב"שרותרום" - מבין קצת יותר טוב את חייהם, משימותיהם והמתחים בהם הם חיים. מול מאות המשימות המבוצעות על-ידי צה"ל מספר החריגים והתקלות לאורך השנים בטל בשישים.

הקוד האתי הצה"לי והתנהלותו גם בשנים שלפני הקוד הכתוב, היה ברור, חד, עם מסרים חד-משמעיים, יש לשמור על מסגרות חוקיות, על נהלי צבא, על פקודות מטכ"ל, על הנחיות בכתב ובע"פ - שלכולם מטרה אחת, שמירה על חיי אדם וכבודו.

האירועים האחרונים אינם תוצאה של קונספציה, אידיאולוגיה או מסרים כפולים או מזויפים. הם תוצאה של שחיקה, לחץ, כהות חושים שבאה עם חיכוך מתמיד ומתמשך עם אוכלוסיה אזרחית - בחלקה תמימה, בחלקה עוינת ושונאת ישראל וצה"ל, ובחלקה - מחבלים מזוינים, חיים, מסתתרים ונתמכים על-ידי אוכלוסיה אזרחית.

הלחימה המתמשכת שנים, תוך שמירה על עירנות מבצעית - לחץ פיזי, סכנת נפשות, דאגה לחברים בשעת ביצוע מאסרים, התקלות גורמת לנטייה לירות כדי לפגוע - במקום להסס ולהיפגע - וכבר היו דברים מעולם.

אסור לשכוח - חיילי צה"ל בשטחים, בפעילות במחסומים, במארבים - בתצפיות ובמוצבים, נתקלים בעשרות מקרים - שלא כתובים באף חוברת צבאית ולא ניתן להכינם מראש לסיטואציות שהמציאות מכתיבה.

המעבר בין התפר הדק שבין המותר והאסור הוא כה גמיש ורגיש - עד שבנס אין אירועים ותקלות מרובות יותר - ובכך נמדד כוחו וחוסנו של צה"ל וגם מוסריותו הגבוהה כלפי פנים וגם כלפי חוץ, כמו צבאות זרים במצבים דומים.

צבאות נאט"ו - בסרביה ובקוסובו, ביצעו מעשי מלחמה חריגים על גבול הזוועה והעמדה לדין על פשעי מלחמה. הנזק והפגיעה ברכוש ובנפש - היו עשרות מונים מ-4 שנות אינתיפאדה של מלחמת צה"ל. צבא ארה"ב והצבא הבריטי בעירק כבר ביצעו עשרות ומאות חריגות מהקוד הצבאי הבינלאומי - בפגיעה ברכוש ובנפש - לרבות פגיעה מכוונת באתרים מקודשים, כמו מסגדים בהם הסתתרו מורדים חמושים, שלא להזכיר את פעולות הצבא הצרפתי באפריקה דהיום ובאלג'יריה של פעם.

כלומר: המסקנה היא לא שמותר לבצע, אלא שהנסיבות מכתיבות התנהגות חריגה. את הדוגמא הטובה והחזקה ביותר ניתן לקחת מהקרב על ג'נין - אילו צה"ל רצה לנהוג כמנהג צבאות הזרים בעולם, הוא היה כותש והורס את הרובע הבעייתי בו התבצרו המחבלים - בתוך אוכלוסיה אזרחית ובחסותה על-ידי מטוסים וטנקים - אך מאחר וחונכו והונהגו אחרת - ניסו לבצע המשימה בכוחות רגליים, לא מוגנים, והתוצאה - 13 הרוגים מגדוד המילואים שנלחם בחירוף נפש - שאף מפקד צבאי זר לא יבין זאת.

לומר בנתונים אלה שצה"ל לא צבא מוסרי ושאיבד כיוון ומתייחס בזילות לחיי אדם - הוא הכפשה גורפת ולא מוצדקת. כפי שציינתי בכותרת, אם לא היו מתגלים אירועים חריגים ותקלות - היה צריך להקים ועדת חקירה לברר למה לא קרה או למה לא יודעים על-כך.

רצף הגילויים האחרונים, הוא תוצאה של צירוף מקרים (כפי שקורה גם בחברות אזרחיות לפעמים), פתיחות יתר לתקשורת על-ידי חיילי מילואים וסדיר, שמרגישים שלא מדובר במקרים בודדים - ורצונם הצודק לעצור את המגמה.

יש לשבח את הרמטכ"ל ושר הביטחון, שלא נותנים יד לטיוח ועמעום הפרשיות - אלא ניסיון אמיץ להתמודד עם הסוגיות הקשות. להערכתי, מדובר לא בתופעה ההולכת וגוברת, אלא בסימפטומים של מחלה שרק טיפול נכון ומהיר ניתנת לריפוי.

הייתי מגדיר את התופעות האחרונות - כמחלת "שפעת עונתית" - כאשר לא המחלה מסוכנת אלא "הסיבוכים" שמביאים להחמרת המצב הבריאותי. טיפול מהיר ויעיל בסימפטומים - מביאים בדרך כלל להבראה שלמה.

בהזדמנות זו, הנני קורא פעם נוספת, להוציא את חקירת התאונות, החריגות, התופעות השליליות - שאינן על-רקע מבצעי טהור, מידי צה"ל לגוף חיצוני מסונף, למשרד המשפטים. צה"ל מתבצר בעמדות שמרניות מיושנות של גוף שחוקר את עצמו, על כל תחלואיו - כמו מגן על עצמו, מעשיו וחייליו. שב"כ, המשטרה - נלחמו ונכנעו הגיע הזמן שגם צה"ל יבין זאת. באסון "המסוקים" ובפרשת הכבל בחיל האוויר - החקירה הוצאה לגוף חיצוני וזה פעל יפה. זה גם יחזק את אמון הציבור ובמיוחד המשפחות השכולות והנפגעות בצה"ל.

חבל שמשפחה שכולה צריכה לפנות לבג"צ ולחכות 5-7 שנים כדי לקבל פסק דין - שהבן שנהרג לא התאבד, כטענת החקירה הצה"לית - אלא שיש גם אפשרות אחרת שנורה על-ידי אדם אחר אולי בטעות. החלטות מסוג זה לא מוסיפות אמון וכבוד בחקירה הצה"לית.

הסערה הציבורית - בעקבות האירועים האחרונים מובנת וחיובית - במידה ותיעשה ברגישות ובהבנה למשימות הקשות של צה"ל שלא יועד ולא אומן לתפקידי שיטור וטיפול באוכלוסיה אזרחית - אלא במטרה לתת בטחון לאזרחי ישראל - ולכן יש לחזק ולחבק את צה"ל בהווה ולעתיד.

_____________

הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.