מסר השואה מגיע למיאנמר

התהודה התקשורתית הייתה בלתי רגילה, בהתחשב בעובדה שלא מדובר כאן בנושא חם, אלא בתחום שאנשי אקדמיה בפרט והציבור הבורמזי בפרט,כלל לא היו מודעים לו, או מתוך אלה דים קלושים אשר נוסעים מהקשרים אחרים.

Myanmar Post Journal העיתון רב התפוצה בשפה האנגלית שבורמזים רבים משתמשים בה, סקר ברחבה את כול האירועים שנערכו לרגל " היום הבינלאומי לזכר השואה".לסיבוב הרצאותיו של פרופסור מכמן התלוותה תערוכה בשם "עדות זיכרון" אשר הובאה למקום על-ידי "יד ושם". להערכת העיתון באירוע המרכזי השתתפו כאלף אנשים, מרצים, סטודנטים,אישי ציבור ותקשורת. "אירוע זה סיפק לחלקים של הדור המבוגר והדור הצעיר במינמאר מבט חדש ונדיר לממדי השואה" - מסכם העיתון. גם Myanmar Times הקדיש כתבה מורחבת לנושא.

"הביקור - מסכם הפרופסור מכמן - היה מרגש ורב-עניין מבחינתי, ואחד משיאיו היה גם ביקור בבית הכנסת של הקהילה היהודית של יוצאי בגדד, שפעלה במקום עד לפני כמה עשרות שנים. בית הכנסת הוא יפהפה, נמצא בשכונה המוסלמית, ומתוחזק על-ידי בני המקום. בימים הנוראים מתקיימת שם תפילה, כאשר מתקבצים מעט היהודים שפועלים כיום במיאנמר, אם כיזמים כלכליים, אם כנציגי ארגוני סיוע או כנציגי מדינות שונות.

להערכתי שלי, העניין שגילו הבורמזים בנושא השואה אין לראותו כנושא בפני עצמו, כפי שאנו רואים אותו ומבקשים מן העולם לראותו. כלומר כמשהו שהוא ייחודי ומסגרת ההתייחסות אליו חייבת להיות נפרדת למשל מרצח המוני אחר, כמו ג'נוסייד, או מה שנקרא כיום "רצח עם". כאשר עם שלם נפתח לרוחות חדשות ולחלון לעולם הגדול הוא מודע לאירועים השונים שהתקשורת מדווחת עליהם כמו טבח המוני שבטי באפריקה, ההרג בסוריה ועוד. זה ועוד . לפי נתונים שונים חוסלו בידי השלטונות יותר מחצי מיליון בורמזים משבט הקארן. וללא ספק ההקשר הזה הוא ברור. ואגב, מוזיאון השואה בוושינגטון העניק לפני שנה וחצי אות כבוד למנהיגת האופוזיציה, כלת פרס נובל סאן סו קי. מכאן שהרקע הוא רחב מאוד.

אירן והשואה

להערכתי בעולם המוסלמי, אשר מושפע במידה זאת או אחרת מן המערב, אירן היא היחידה אשר הכחשת השואה היא חלק אינטגראלי מן ה"הלכה" הדתית השיעית והמערכת הציבורית .לא זו בלבד שהמנהיג הרוחני, הקנאי,הגזעני ושונא פתולוגי של ישראל, האייתולה חמינאי, וראש ממשלתו אחמדינג'ד, חוזרים על המנטרה שהשואה היא פרי המצאת הציונים, אלא מביאים לכנסים בטהרן באצטלא אקדמית כביכול מומחים מן המערב. זאת עד כדי מעמדים והקשֵרים גרוטסקיים. ככה למשל ד"ר אלפרד בוהדן גרמני שגדל באוסטרליה, והתמחה על-פי עדותו שלו, בארכיאולוגיה, קובע שלא היו כבשנים באושוויץ. ""מומחה" אחר הוא ריצ'רד קרֶגֶה, מהנדס אוסטרי, שבדק ולא מצא סימנים של השמדה בגיא ההריגה של טרבלינקה..ואם לא די בכך נערך מטעם המסד כנס סטודנטים לרגל הופעת ספר קריקטורות על השואה.

אולם אם קיימת השוואה כשלהי בין המשטר בטהרן לבין המשטר הנאצי בשנאת היהודים (ואין השוואה כוללת, שכן, בין היתר,בכמה ערים באירן ישנן קהילות יהודיות פעילות) הרי זה בתעמולה הגבלסאית. זה הדימוי בתקשורת. בפועל ציבור גדול באירן, גם בקרב החוגים האינטלקטואליים, גם בקרב הסטודנטים, גם מתוודעים לשואה וגם אין בלבם שנאה פתולוגית לישראל. בשעתו הזכרתי באחד הרשומות שלי כי בנמל התעופה בטשקנט פגשתי אירני איש עסקים שאמר לי ככה: "תדעו לכם שהעם האירני לא שונא את ישראל, וישנה הערכה רבה למדינה שלכם,וגם דימוי לא אוהד לעולם הערב".

המידע על הנעשה בישראל כולל נושא השואה מגיע לאירן מתקשורת ההמונים, גם במזרח התיכון (כולל ישראל) גם מאירופה, וגם מאמריקה. בישראל יזמו לפני פחות משנה רוני אדרי, תושב תל אביב, ואשתו מיכל טמיר, קמפיין של קשרי אינטרנט בין ישראלים לאירנים שהייתה לו תהודה ניכרת. באתר האינטרנט שהקים כותב אדרי לעם האירני: "כדי שתהיה מלחמה בינינו, עלינו קודם לפחד אחד מהשני ולשנוא. אני לא מפחד מכם ולא שונא אתכם". והוא גם הופיע ביוטיוב וחזר על המסר..אפשר ולקראת יום הזיכרון לשואה כדאי שרוני ורעייתו יחזרו שוב ויפנו לאירנים בנושא אנושי כה חשוב - כמו השואה.

בארה"ב ישנה קהילה גדולה של יוצאי אירן, בעיקר בחוף, המערבי. שם מצויים תחנות רדיו וטלוויזיה, כמו רשת FARS, אשר משדרים ללא הפסקה לעשרות מיליוני אירנים בפזורה ובאירן עצמה. תחנות אלה גם מקיימות קשרים עם נציגויות ישראל. הם אומנם לא מסתירים ביקורת על ישראל, בעיקר בנושא הפלשתיני, אבל הן מדווחות לא רק על מה שקורה בעולם, כולל ישראל, אלא מה שקורה באירן עצמה. זה מזכיר לי את "בית השידור" (הערבי) של "קול ישראל" אשר הווה בשעתו מקור מהימן ביותר על מה שקורה במדינות ערב. ההתייחסות לשואה של.רשת ה"פרס" היא בהקשר הרחב של שורש השואה: רדיפות, אפליה, עוות הדין, רצח וכיו"ב.

דומני שגם אנו במדינת היהודים שקמה על עיי השואה נצטרך להפנים התייחסות זאת . ולא רק ללמוד טוב יותר וליישם טוב יותר את לקחי השואה אלא גם לבחון את המכלול המורכב יותר של הנושא בכול הנוגע ל"עתיד הזיכרון". ועל כך ברשומה בשבוע הבא לקראת יום הזיכרון לשואה.