פטפטנים ושתקנים

האם אנחנו חיים במדינה בה מדברים יותר מדי או פחות מדי? זו כמובן שאלה מאוד כוללנית שאין לה תשובה אחת. בשורות הבאות נעסוק בשתי דוגמאות אקטואליות, המלמדות שיש לנו נטייה לפטפט כאשר צריך לשתוק, ולסתום את הפה דווקא כאשר צריך לדבר.


לפיד און-ליין


לפני שלושה עשורים תיאר אפרים קישון מצב, בו ההדלפות יוצאות מישיבת הממשלה בשידור חי, עד כדי כך שניתן להציב מכשיר רדיו על שולחנה ולשמוע את הדיון בסטריאו. בא יאיר לפיד והפך את הסאטירה למציאות.

לפיד עוד לא הבין שהוא כבר לא עיתונאי וכבר לא מתמודד בבחירות, אלא שר באחד המשרדים החשובים והרגישים ביותר. הוא עוד לא הבין, שדיונים מקצועיים מתקיימים בשקט ובדיסקרטיות. הוא עוד לא הבין, שאפילו מי שגומר ורץ לספר לחבר'ה, לא עושה זאת ברגע בו נכנס למיטה.

הדיווחים של לפיד מדיוני צמרת האוצר הם פופוליסטיים ומזיקים. פופוליסטיים - משום שמטרתם לתאר את המדווח בצורה הטובה ביותר האפשרית, תוך הוצאת דברים מהקשרם והתעלמות מכל שאר הדוברים. מזיקים - משום שהם יביאו למצב בו המשתתפים האחרים בדיונים יחששו לדבר בגלוי, כי מי יודע מה יעשה השר עם דבריהם והאם לא יחליט לענות להם קבל עם ועדה ופייסבוק.

אם לפיד לא יתעשת כאן ועכשיו, מישהו צריך לקרוא אותו לסדר. המישהו הזה צריך להיות בנימין נתניהו, עליו מוטלת האחריות לתפקודה הכולל של הממשלה. אם נתניהו כדרכו יברח מעימות וישתוק, אזי יהודה וינשטיין צריך להתערב ולהזכיר ללפיד את חובת הסודיות החלה עליו. משום שאם לפיד לא ייבלם עכשיו - בשלב הבא הוא יספר לכל העולם ואשתו מה אמר בדיונים על תקציב הביטחון וכיצד התייחס לגרעין האירני.


תעלומת הכדורגלן


עוד סיפור של אפרים קישון, משנות ה-50, הוא על פקיד בכיר שמעל בכספים, אך זהותו לא הייתה ידועה. כאשר פורסם באחד העיתונים שהוא משופם ובעל מבטא מצחיק, הופיעו למחרת כל אנשי משרדו כשהם מצוידים בשפמים ומדברים כך שאי-אפשר להבין אותם.

באותה רוח, בואו נראה מה אנחנו יודעים על הכדורגלן החשוד במעורבות ברצח זהבה צ'וקל: הוא מקונגו, שחום עור ומשחק במכבי נתניה. בתי המשפט שאוסרים על פרסום שמו כנראה בטוחים, שכל שחקני הקבוצה מופיעים כעת כאשר גופם מרוח בצבע שחור ומציגים דרכונים קונגולזיים.

על האבסורד שבאיסור הפרסום, העומד בניגוד מוחלט לעיקרון היסוד של פומביות הדיון, עמדתי ביום הראשון של הפרשה. הצבעתי על כך שדי בפרטים שהותרו לפרסום כדי לדעת בדיוק במי מדובר; מספיק להיכנס לערך "מכבי נתניה" בוויקיפדיה והתעלומה נפתרת. האבסורד הזה רק הולך וגדל מיום ליום, אבל איש אינו עוצר לרגע ואומר: בואו נפסיק עם השטות הזאת.

הנימוק הבסיסי להחלטתו השגויה של השופט דוד שוהם היה טענתו של הסניגור, לפיה למרשו אין קשר לרצח והפרסום יהרוס את שמו. טענה שיכול להעלות כל חשוד בכל מעצר, ואשר ב-99% מהמקרים אינה מתקבלת - וטוב שכך. בעשרת הימים שחלפו מאז הרצח, הוארך מעצרו של הכדורגלן וסניגורו אף חזר בו מערעור לעליון בשל מידע חדש שהתגלה. כלומר: החשד התחזק, כך שהנימוק הראשוני - שהיה שגוי מלכתחילה - איבד את תוקפו.

השורה התחתונה: מדובר באדם החשוד במעורבות בעבירה חמורה ביותר, כאשר לדעת בתי המשפט יש בסיס לחשדות נגדו, לכל הפחות לצורך מעצרו. מדובר באדם שכל אחד יכול לדעת בתוך דקה את שמו ולמצוא את תמונתו. אבל בתי המשפט ממשיכים למנוע את פרסום השם; האם זו עקשנות מטופשת או טיפשות עקשנית - תחליטו אתם.