די לעדתיות

בקרוב ייבחרו רבנים ראשיים חדשים לישראל. מדובר בהזדמנות פז לשידוד מערכות במוסד שיש לו השפעה רבה על חיי היהודים במדינת ישראל, חילוניים ודתיים. המוסד הוותיק זקוק לרענון בשני תחומים: העדתי והציוני.

מאז ומתמיד כיהנו בישראל, עוד בימים שלפני קום המדינה, שני רבנים ראשיים, ספרדי ("הראשון לציון") ואשכנזי. הפרדה עדתית זו מיותרת, אין לה הצדקה, ומן הדין שתעבור מן העולם. בצה"ל, מאז הקמתו, מכהן רב ראשי אחד בלבד, וכך ראוי שיהיה גם ברבנות הראשית וברבנות של ערי ישראל. הדבר נכון הן מן ההיבט העדתי - אין מקום להנציח את החלוקה שכבר מזמן מיטשטשת באמצעות "נישואי תערובת" - והן מן ההיבט הכלכלי: חיסכון בעשרות רבות של משרות כפולות, מיותרות ויקרות, שאותן נאלץ הציבור לממן בעל-כורחו.

בדור האחרון הידרדרה הרבנות הראשית והפכה ממוסד ציוני למוסד המושפע יתר על המידה מן הממסד החרדי. התוצאה: ניכור גובר והולך, של ציבור חילוני וגם של ציבור ציוני-דתי-לאומי. יותר ויותר יהודים חילוניים שנטיית ליבם היא לשמר את הנישואים המקובלים "כדת משה וישראל" שוקלים הליכים אחרים של נישואין - ושל גירושין - שיתאימו יותר לרוח התקופה ויאפשרו הקמה ופירוק של התא המשפחתי בצורה שתהיה מקובלת על הרוב שנזקק לשירותי הרבנות. ללא התאמה כזו, החלופה היא שפחות ופחות אנשים יפנו לקבלת שירותים אלה.

הרבנות הראשית זקוקה גם לשידוד מערכות בתחום הגיור - גיור עכשיו, ברוחו הנאורה של הרב חיים דרוקמן - מתוך כוונה להקל על מי שמבקשים להצטרף לעם ישראל, על מי שעלו (בעיקר) ממדינות ברית המועצות לשעבר, ועל מי שמשרתים - ולעתים נופלים - במסגרת צה"ל. לא ייתכן שמי שמשתמטים מצה"ל יחליטו מי יהודי ומי זכאי לסכן את חייו למענם, אך להיקבר כלא יהודי. המציאות הנוכחית מקוממת ומסוכנת.

הרבנות הראשית זקוקה גם לשידוד מערכות בתחום הציוני והיחס להר הבית, המקום הקדוש ביותר ליהודים. לעתים נראה - ראו את השילוט הסמוך לכותל המערבי ולהר הבית - שהרבנות הנשלטת בידי חרדים עושה יד אחת עם הוואקף ומציבה מכשולים בדרכם של יהודים להר הבית, במקום לעודד עלייה כזו. עלייה כזו, ללא מגבלות מטעם אנשי דת משתי הדתות ומטעם משטרת ישראל וגם בג"ץ, חיונית לחופש הגישה של יהודים למקום הקדוש ביותר להם.

מכל השיקולים הללו ראוי שהבחירות הקרובות לרבנות הראשית יביאו מהפך. העניין נוגע גם ובעיקר לציבור החילוני, ואיננו עניין "פנימי" של הציבור הדתי. די לנו ברב ראשי אחד, ציוני.