די לשיטת שלגיה ושבעת הגמדים

העם הזה חייב להתחיל להאמין בעצמו. ברור כשמש בצהרי היום שהממשלה הגרועה והזדונית הזו תעוף במוקדם או במאוחר, בטוב או ברע – וכנראה שיהיה זה ברע. ההליכים להכרזת בחירות חדשות מעניינים אותי כמו השלג דאשתקד. עם מחאות או בלי. עם התפתלויות פוליטיות או לא. בסופו של דבר זה יקרה, וכנראה או הלוואי – במוקדם ככל שניתן.

מה שאני רואה מכאן, נצטרך כולנו להסתכל בבוא העת משם – לעבר התאריך החדש בו תתקיימנה הבחירות. אני מביט קדימה ושואל את עצמי שאלה שכל אדם שפוי וסביר בישראל חייב גם הוא לשאול עצמו בכל הרצינות: "במי נבחר הפעם? שוב בשבלונה המוכרת של אלוף הרייטינג שסוחף אחריו כמות גמדים שתאייש מספר המנדטים שיצליח לסחוף?! האם שוב נבחר בשלגיה תורנית שאחריה יבואו גמדים שכל אחד מהם שווה לבדו כקליפת השום האלקטוראלית? האם לא הגיע הזמן לשנות... לא את השיטה שאותה אף מושחת לא יתן יד לשנות – אלא את הדיסקט במוחנו שמביא אותנו חזור ושוב לקטסטרופה מחודשת כל פעם מחדש?!"

מי שמכיר אותי יודע שאינני בא לחדש את דעתי הנחרצת שכבר הבעתי אותה יותר מפעם אחת ותמיד חלף עבר הרעיון בין לבין בלי אוזן קשובה לאמץ אותו. במבחן התוצאה, יודו רובכם – אנחנו אוכלים אותה שוב בגדול.

איך נתחיל להאמין בעצמנו, ונעבור מההלכה למעשה?

שאלה מכשילה. מי ששם לב יבורך.

מה הרישא של השאלה? איך נתחיל להאמין בעצמנו? הרי זה כמו לבקש מאדם לא אכפתי ו/או פחדן ו/או לא מאמין בכוחו... להתחיל ולהיות ג'אבר רוחני ולנפח חזהו.

איך נתחיל להאמין בעצמנו? אין דבר כזה להתחיל ולהאמין. בלי נתונים בסיסיים. פנימיים. או... או שהאילוצים הסביבתיים ילחצו כל כך חזק. שאיכשהו יקפצו יותר ויותר פיוזים לכמה שיותר אזרחים. ורוח הקרב הדמוקרטית המבקשת את השינוי האמיתי בחברה הישראלית – תתחיל את הספירה לאחור.

כעת שימו לב,

האם רוח זו לא פועמת כל פעם מחדש, בכל בחירות?

נכון שכן?

אז זהו, שלא.

כל הרצון העז הזה לשינוי הנאחז כל פעם בקנה רצוץ אחר – מזויף. מזויף מהצד המאמין, ולבטח מזויף מהצד של מאחז העיניים התורן – קרי בחירות אלה: יאיר לפיד.

הגענו ישר לשאלה הקרדינלית: "איך לעזאזל מייצרים מהלך של שינוי שאינו מקושר אוטומטית עם מטאור חולף שעושה בפוליטיקה, בנו ובחבריו שנצמדים אליו – פורפרה?!

לדעתי, התשובה פשוטה מאוד, כל כך פשוטה, שעד היום לא רציתם לעשות את המאמץ הקטן להאמין בעצמכם – ואחר-כך לבצע את המינימום הנדרש כדי להצליח במשימה הכל-כך לאומית הזו.

בבקשה, המתכון:

1. מקימים דף בפייסבוק שממש לא אכפת לי מי יהיה זה שיזום אותו.

2. נותנים לדף שם כמו "מפלגת העם", ומבחינתי כל שם אחר, יהיה זה אפילו "אבטיח".

3. נותנים לדף את המסר: מקימים מפלגה חדשה, דמוקרטית, שוויונית, עם מסר מרכזי לכל תחומי חיינו בישראל, כאשר לכל קול שמצטרף זכות של אחד ל...כמות המתפקדים עד סמוך לבחירות – לבחור ולהיבחר.

4. כאן ועכשיו אני מנסה להסיר את אבן הנגף המרכזית שכאילו מוצנעת בסעיף הקודם: "עם מסר מרכזי לכל תחומי חיינו בישראל". ממש לא מוצנעת. הכוונה ברורה, הגיונית ואפילו מעשית להחריד. נניח שתעלה הסוגיה הכי קשה – כיצד נערוך את המו"מ עם הפלשתינים? מה הבעיה? מישהו בצד השני מוכן לבוא לדבר איתנו? הנה ציפי לבני הממונה על האופציה הזו – מחוסרת עבודה. הרי ברור לכולם שאין זה מו"מ פשוט על אחוזי שכר וכדומה – ולכן אין סיבה בעולם להנציח את הימין הקיצוני באמצעות מפלגה לוויינית חסרת טעם בדיוק כמו מפלגה שמאלנית שחוץ מהטפות מוסר לא מסוגלת לקיים דבר וחצי דבר מהתכנים שלה לאורך כל הקדנציה. מה כן קורה? תוהו ובוהו. מאחר שאין מפלגה עממית שתטפל באמת בבעיות המרכזיות הבוערות שלנו – התוצאה מונחת לפניכם. איך אומרים: נגיע לנהר ואחר-כך נראה כיצד לחצות אותו. אז למה להרוס את כל חיינו עד אז, אם ברגע האמת נצליח להתמודד עם הבעיה/ות?!

5. מתחילים עם לייקים. כל דכפין ייתן לייק לתחילת התנעת המפלגה.

6. כאשר יגיעו מספר הלייקים לכמות הברורה לכל שיש עם מי ועל מה לדבר, מתחילים עם הביורוקרטיה.

7. קובעים כינוסים. בכל כינוס יכירו החברים איש את רעהו, יירשמו, ישלמו 10 ש"ח (הסכום לא חשוב), והמעוניינים יודיעו שבכוונתם להתמודד על הרשימה לכנסת.

8. ככל שהרשימה תתארך, כך תקבל המפלגה את כוחה האמיתי. משם, השמיים הם הגבול. אינני רוצה להתחיל ולדסקס על אינסוף האופציות העומדות לפני החברים – אבל דבר אחד ברור: אף אחד לא עומד מעל-אף אחד אחר בהיררכיה המפלגתית הזו. בסופו של דבר זה יהיה הדובדבן בקצפת: מאחר שכל מי שייבחר יקבל קולות החברים שנרשמו למפלגה 1:1, אז חסל סדר הקומבינות וכדומה מחד-גיסא, ומאידך-גיסא הנה לכם מפלגה מתפקדת על תקן עוצמה כללית מלוכדת שרק הליכים דמוקרטיים התלויים בכל חברי המפלגה – הם אלה הקובעים.

די לשיטת שלגיה ושבעת הגמדים.

העם הזה חייב להתחיל להאמין בעצמו.