דורה רוט. זעקה למען החיים [צילום: פלאש 90]
למען אודים מוצלים מאש |
זעקתה המרה של ניצולת השואה, דורה רוט, שהרעידה את אמות הסיפים, צריכה להדליק נורה אדומה באותם מוסדות המופקדים על כספי שארית הפליטה. יש לאפשר לאלה שעוד נותרו בחיים מן התופת לחיות בכבוד ולקבל את הכספים המגיעים להם, ללא שום סלקציה נוספת לזו שעברו, וגם לשחרר אותם מהעולם הכבד של מיסים ומן הסבך הנורא של הביורוקרטיה הישראלית
זעקתה קורעת הלב של ניצולת השואה, דורה רוט, הרעידה סוף-סוף את אמות הספים שהיו אמורות להזדעזע מזמן. אלא שטוב מאוחר מלעולם לא - לפחות למענם של אלה שעוד נותרו בחיים. אחרי ככלות הכל, מרביתה של שארית הפליטה כבר איננה עימנו.
קיפוחם של מי ששרדו את התופת זועק כבר מזמן לשמיים. העובדה שהם נדרשים לעבור סלקציה נוספת, לזו שעברו בתקופת השואה, היא בלתי-נסבלת. אז נכון שהיו אסירי-מחנות ולעומתם פרטיזנים שמילטו את נפשם; ונכון שהיו גם מי שאיבדו את מקור-פרנסתם, ואחרים שהקריירה שלהם נקטעה באחת; אלא שאלה גם אלה זכאים לפיצוי וללא הבחנה על הסבל. הצלקת שהם נושאים על גופם אינה מבחינה בין אדם לרעהו. כאבו של עקור-מחנה שקול בהחלט כנגד סבלו של מי שהסתתר מהנאצים בבוידעם.
להוציא מהבוץ
למרבה הצער נאלצים עד היום רבים וטובים משארית הפליטה להתמודד עם קושיות של ועדות-קבלה ולירוק הרבה דם כדי לזכות במה שבעצם מגיע להם. דרושה, אל נכון, שרירות-לב מרובה כדי למנוע מהם כספי-פיצויים.
לדאבון הלב יש בין 240 אלף שרידי השואה רבבות שנאלצים לחיות על עברי פי פחת; כאלה שרעבים לפת-לחם וכאלה שמתגוררים בתת-תנאי מגורים. אז אחרי שכבר חרב עולמם, הגיעה העת להוציאם לאלתר מן הבוץ שאליו נקלעו.
למרבה המזל - הכסף ישנו. כל שנותר הוא איתור-מחבואו והפקדתו בידי אותם ניצולים נזקקים, כדי שיוכלו לחיות בכבוד את שארית-ימיהם. בד-בבד צריך גם לגאול אותם מסבך הביורוקרטיה, שהיא מנת-חלקם כבר שנים, ולשחרר אותם מכבלי המיסים המוטלים עליהם ללא הצדקה. אחרי ככלות הכל יכולה המדינה להרשות לעצמה לוותר על חלקם במימון השררה.
קיפוחם של מי ששרדו את התופת זועק כבר מזמן לשמיים. העובדה שהם נדרשים לעבור סלקציה נוספת, לזו שעברו בתקופת השואה, היא בלתי-נסבלת. אז נכון שהיו אסירי-מחנות ולעומתם פרטיזנים שמילטו את נפשם; ונכון שהיו גם מי שאיבדו את מקור-פרנסתם, ואחרים שהקריירה שלהם נקטעה באחת; אלא שאלה גם אלה זכאים לפיצוי וללא הבחנה על הסבל. הצלקת שהם נושאים על גופם אינה מבחינה בין אדם לרעהו. כאבו של עקור-מחנה שקול בהחלט כנגד סבלו של מי שהסתתר מהנאצים בבוידעם.
להוציא מהבוץ
למרבה הצער נאלצים עד היום רבים וטובים משארית הפליטה להתמודד עם קושיות של ועדות-קבלה ולירוק הרבה דם כדי לזכות במה שבעצם מגיע להם. דרושה, אל נכון, שרירות-לב מרובה כדי למנוע מהם כספי-פיצויים.
לדאבון הלב יש בין 240 אלף שרידי השואה רבבות שנאלצים לחיות על עברי פי פחת; כאלה שרעבים לפת-לחם וכאלה שמתגוררים בתת-תנאי מגורים. אז אחרי שכבר חרב עולמם, הגיעה העת להוציאם לאלתר מן הבוץ שאליו נקלעו.
למרבה המזל - הכסף ישנו. כל שנותר הוא איתור-מחבואו והפקדתו בידי אותם ניצולים נזקקים, כדי שיוכלו לחיות בכבוד את שארית-ימיהם. בד-בבד צריך גם לגאול אותם מסבך הביורוקרטיה, שהיא מנת-חלקם כבר שנים, ולשחרר אותם מכבלי המיסים המוטלים עליהם ללא הצדקה. אחרי ככלות הכל יכולה המדינה להרשות לעצמה לוותר על חלקם במימון השררה.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| למען אודים מוצלים מאש |
| תגובות [ 1 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |
| 1 |
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |
|
|||||||||||||||||||||||||
| + כיתבו בפורומים של News1 | + חדשות נוספות ברשת | + הודעות נוספות ברשת | + בלוגרים ברשת |
| בלוגרים נוספים ברשת |
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
כחלוצות אזרחיות עבודתן היא עמוד שדרה מוסרי התורם לחוסנה של החברה הישראלית
