|
|
יש משקל למעשינו [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
במערכות המשפט בעולם המערבי נהוג שכולן פועלות על בסיס חקיקת חוקים המכוונים אך ורק לגבי היחיד - וכמעט כולם מכוונים על איסור מעשים שליליים שהמחוקק קבע שאין לעשותם. והסיבה לכך אינה קשורה כלל למוסר אלא למען הסדר הטוב. במילים אחרות, מערכות המשפט המערביות קיימות כדי למנוע אנרכיה חברתית, ואין זה חלק ממטרותיהן לעודד מעשים חיוביים, ואין זה מתפקידן להעניש את הכלל עבור מעשיהם של יחידים.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, מערכת המשפט הקדושה שקיבלנו מאבינו שבשמיים היא הרבה יותר שאפתנית, תובענית ושלמה. היא קובעת מה עלינו לא לעשות ומה כן לעשות, גם בתחום הקשר האינטימי שלנו עם בוראנו וגם בקשר שלנו עם חברינו. בנוסף, הקב"ה אינו מסתפק בעונשים בלבד, אלא מבטיח לכל יחיד שכר ועונש - בעולם הזה ובעולם הבא.
מערכת חוקית נשגבה
כל התובנות הללו בולטות מאוד בתורתנו הקדושה. הפן המיוחד שבפרשת 'בחוקותי' שסוגרת את ספר 'ויקרא', ואת אחותה 'כי תבוא' בספר 'דברים', הוא ששתיהן מרחיבות את מושג "המקל" שאופייני לכל מערכת משפט שהמציאו בני אנוש. להבדיל ממערכות המשפט הללו שמגבילות את עונשיהן ליחיד הפושע בלבד, תורתנו מדגישה לכל אורכה את נושא הערבות ההדדית מחד-גיסא, ואת נושא העונש הקולקטיבי, מאידך-גיסא. הערבות ההדדית אינה קשורה כלל ל"לא תרצח" ו"לא תגנוב" אלא ל"לא תעמוד על דם רעך", "הוכח תוכיח את עמיתך", "לא תוכל להתעלם", "ואהבת לרעך כמוך", ועוד מצוות רבות אחרות שאין להן זכר במערכות משפט מערביות.
את ההבדל התהומי בין כל מערכות המשפט המערביות ומערכת המשפט של הקב"ה אפשר לראות בצורה המובהקת ביותר דרך ההלכה שקובעת שכאשר איש רוצח בשוגג את עמיתו, הוא נאלץ לנוס לעיר מקלט ולשבת שם עד מותו של הכהן הגדול! מה הקשר בין אותו כהן גדול ורוצח בשוגג אלמוני? על-פי חז"ל, הכהן הגדול הוא האיש העומד בראש מערכת החינוך של המוסר בארץ. ואכן, כל רצח בשוגג, אפילו על-ידי אדם שהכהן הגדול לא פגש מעולם, מהווה כתם על בגדיו, ועל כך, רק עם מותו של אותו כהן גדול הכתם המוסרי שבו יוסר, ובעקבות מותו יותר לרוצח בשוגג לשוב לעירו. למעשה, כאשר ישנם x אנשים בארץ, וכל אחד אחראי ראשית לעצמו ואחר-כך לכל יתר האנשים בארצו, הוא אחראי לכל התושבים, וכולם כמוהו, כך שהערבות ההדדית נמתחת לגבי x2 קשרים מוסריים בין תושבי המדינה. רק הקב"ה מסוגל לייסד ולהפעיל מערכת מוסרית-חוקית ברמה כה נשגבת.
תודעה מוסרית יהודית
ועל כן באה פרשת 'בחוקותי' וקובעת שלא רק היחידים ייענשו בחטאיהם אלא החברה כולה תיענש כאשר היא, כגוף גדול, לא תעמוד בדרישותיו של הקב"ה. במילים אחרות, להבדיל מן הגויים, עם ישראל ערבים זה בזה, ערבים זה לזה, ומתברכים ונענשים זה עם זה - כי כולנו בסירה אחת. "אִם בְּחֻקֹתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָה... וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ" [ויקרא כ"ו, ג'-ו']. לעומת השכר הקולקטיבי שכולם שמחים לקבלו, כאשר מספר או אחוז מסוים של יחידים לא הולכים בחוקותיו של הקב"ה (למרות שאת החשבון האלוקי שעל פיו הוא פועל, הקב"ה לא גילה לנו) היא מזהיר אותנו במפורש: "וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַפְתֶּם לִפְנֵי אֹיבֵיכֶם וֱרָדוּ בָכֶם שׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶם... וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת-יְבוּלָה... וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם" [שם, י"ז-כ"א].
לסיכום, הדבר הקשה בימינו אנו הוא להילחם במחשבות המערביות שכה טימאו את נפשותינו, כגון "איש באמונתו יחיה" ו"חיה ותן לחיות", שהן הבסיס המוסרי הקלוקל שאימצה מדינתנו עד כה. עלינו לדחות את אותה מערכת מוסר נכה ולדבוק ברצונו של אבינו שבשמיים ולפעול במלוא המרץ להרחיב את תודעתנו המוסרית כך שהיא תהיה יהודית ולא מערבית. ובעזרת השם, כאשר נבקש את אבינו שבשמיים הוא יעננו ביום קוראנו.
