משוררים מזרחיים וראויים

במסגרת נאומים בני דקה העליתי השבוע את נושא הדרת המזרחיים משטרות הכסף. בנוסף העברתי ביקורת על אמירתה של חברת ועדת השטרות, שרי רז, לטענתה "אין משורר מזרחי שמתאים לשטר כיוון שאינה מכירה משוררים בולטים במאה העשרים" והשבתי בציניות שאם בכל זאת היא מעוניינת להיות חברה בוועדה, ראוי שתעשה מלאכתה נאמנה ותחפש קצת בגוגל כדי להעשיר את ידיעותיה.

כדי לעזור לכל אותם אלה ש"ניסו לחפש" ולא הצליחו, להלן שני שמות מתוך רבים אחרים וראויים (וקצרה היריעה מלהכיל) של משוררים שהיו מחוברים להוויה הישראלית הציונית והיהודית שמשום מה שכחו בוועדה לציין.

הראשון: ר' דוד אלקיים: "אחד מגדולי המשוררים העבריים בצפון אפריקה, ואולי אף הגדול שביניהם", כך הגדיר החוקר יוסף שטרית את המשורר והפייטן ר' דוד אלקיים. ראוי בהחלט.

שירתו של אלקיים מגוונת, ועוסקת בשאלות של מוסר, בארץ ישראל, בעוני ובזקנה, בתקומת השפה העברית וברעיונות ההשכלה. אלקיים אף היה אחד משלושת עורכי האנתולוגיה "שיר ידידות", שהייתה לקובץ הפיוטים המקובל על יהודי מרוקו בארץ ובעולם. עם זאת, אלקיים, נפטר בסוף המאה -19 ב-1941 במוגאדור שבמרוקו.

על מצבתו נכתב:

• "נזר מגזע האריה הגדול הרב המופלא...
  ולמענו חרט איש יהודי את הטורים האלה
  אן פנה דודי החכמה מר צורחת
  חלף לבלי שוב במרום ירגיע
  נסע לנווה שאנן קהילתנו נגרעת
  איך אהובנו עדי עפר הגיע
  וישכב דוד עם אבותיו זקן ושבע ימים".
  

השם השני שבהחלט ראוי אף הוא רבי דוד בוגזלו (1975- 1903), שהיה מגדולי המשוררים של יהדות מרוקו, ונחשב לאחד מגדולי הפייטנים במאה ה-20.

הוא נולד בשנת תרס"ג בזאווייא שבמרוקו, שם למד אצל הפייטן רבי חיים עטאר, מעורכי הספר 'שיר ידידות' - קובץ פיוטי הבקשות של יהודי מרוקו. בבגרותו עבר לקזבלנקה, נחשב לעילוי בתורה במקביל המשיך ללמוד פיוט ושירה עברית אצל רבי חיים עטר, ומוזיקה ערבית אצל גדולי היוצרים המרוקאים בזמנו. בגיל 46 איבד דוד בוזגלו את מאור עיניו.

חיבר פיוטים רבים העוסקים בכמיהה לגאולה, שירי הלל לניצחונה של ישראל במלחמת העצמאות וכן פיוטים לחגי ומועדי ישראל.

בשנת 1965 עלה לישראל, ובמשך שנות שהותו הראשונות בארץ נדד בין קהילות מרודות באזורי הפריפריה ועודד אותם בשירתו וביצירתו המוזיקלית. ואם שמות מוערכים אלו אינם ראויים להיבחר כנראה שהסיבה היחידה הייתה ונותרה, עדתיות.