תחילה שלושה קצרים:
פרשת א-דורה: "הילד מת או האמת?!"
לביקור פרנסואה סרקוזי בישראל: "אין זה סרקסטי? לאירנים יש "סרקוזות" ולנו את סרקוזי"
לבחירת הרב הראשי: "אם לא יהיה לנו סתיו - נקבל עוד חורף חשוך וארוך..."
נעלי הצנחנים של שר הביטחון - פשלות ראשונות של בוגי יעלון, שר הביטחון החדש: השיבו לו בדחיפות את נעלי הצנחנים, לא רק בגלל הנחשים בקריה, אלא גם כדי שיוכל ללחוץ על דוושות המכונית. אולי כך לא יטוס במסוק לחתונת בתו בדיוק כשמתחילים לדבר על "קיצוץ השומנים" בצבא...
לדחיית תביעת הלוחמים שנדרשו לצלול בקישון: השופט הנכבד עשה מלאכתו המשפטית. לדבריו לא הובאו די ראיות להוכיח את הקשר הסיבתי בין האימון בקישון לבין זיהומו ברעלים נוראים שנעשתה לשם רווח מהיר של בעלי המפעלים המזהמים.
כמו-כן קבע השופט הנכבד כי הלוחמים לא סבלו מאותם סוגי-סרטן ומאותן מחלות. כל לוחם וסרטנו שלו. וגם שלטונות הצבא , אשר חייבו אימונים במים המורעלים יצאו פטורים מאחריות..
הבעיה כאן היא, כמו במקרים דומים אחרים היא: כלום השאלה משפטית גרידא? האם בכלל צריך היה להגיע משפט? עשרות לוחמי עלית, אשר בריאותם נבדקה בדוק היטב לפני קבלתם ליחידות מיוחדות אלה, הדורשות גם בריאות מושלמת, חלו בגיל צעיר יחסית במחלות נוראות. דומני כי אחיהם של אותם לוחמים, שלא נשלחו לאימונים במים המאררים, לא חלו במחלות כאלו. גם לא לוחמים מיחידות אחרות.
יש בצה"ל עיקרון בסיסי שאין מפקירים פצועים בשטח! בשמו של עיקרון זה, שנופח במקרים מסויימים לממדי-ענק, הנוגדים את השכל ואת טובת העם, שוחררו אלפי רוצחים, הן בפרשת שבויי הנח"ל , הן בפרשת טננבאום ושוב בפרשת שליט ברור לי שאילו הופקר פצוע בשטח לא היה מקום לפסוק לו פיצויים בבית המשפט. . דומני שהורי יוסוף מדחאת, שלא חולץ מ"קבר יוסף", לא פוצו בתשלום מיוחד, מעבר למגיע להם כהורים שכולים.
אולם שוב: האם זו שאלה משפטית גרידא? ההיה מקום לפסוק הוצאות לטובת מי שנקבע שזיהם את הנהר, גם אם התביעה נגדו נדחתה?
נהר הירקון היה מזוהם גם הוא, אך לא במידה נוראה כמו הקישון. במכביה התמוטט גשר וספורטאים חסונים ומאומנים שרק נפלו למים סבלו עקב הטבילה ממחלות קשות וחלקם אף נפטרו. אינני זוכר- האם המדינה הפנתה אותם לבתי-המשפט או שפיצתה אותם?
ההיה שוני? אם כן -מדוע? האם משום שאלו היו אזרחים אוסטרליים?
האם חובת המדינה ללוחמיה פחותה מחובתה לאורחיה?
בכל הכבוד, דברי נשיא בית המשפט העליון,
מאיר שמגר, שישב בוועדה שבחנה את נושא הטבילה בקישון מקובלים עלי. יש במדינת ישראל יתר משפטיציה ופחות מדי דאגה ללוחמים.
אני ממליץ למדינה להגיע להסדר נדיב עם לוחמי השייטת וחבריהם לצרה, ולא לשלחם לערעור לבית המשפט העליון. האם גם לגבם תנהג המדינה כפי שנהגה לגבי פליטי השואה ותמתין למות הלוחמים שטרם נפטרו ממחלותיהם נשוא הדיון?
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
