שר השיכון,
אורי אריאל ושר האוצר,
יאיר לפיד, החליטו להפעיל מחדש את החוק למכירת דירות עמידר לדייריהן: הדיירים יוכלו לקנות דירות ששוויין מיליון שקלים אפילו ב-100 אלף. החוק נחקק בניגוד לדעת אגף התקציבים - השומר הלאומי של קופת המדינה.
למה לדייר עמידר יש "זכות דיירים" אף על-פי שלא קנה את הדירה ולכל היותר שילם במשך שנים שכר דירה מופחת? הוא חי בדירה על חשבון משלמי המיסים, שרבים מהם גרים בדירה שכורה ומשלמים עליה במיטב כספם.
שר השיכון לשעבר,
נתן שרנסקי, שלמד משהו על יתרונות הדיור הציבורי ברוסיה וחסרונותיו, הסביר לי בעבר מדוע צריך להקפיא את החוק: לא יהיו דירות חלופיות, כי בכסף שיתקבל מהמכירה - למשל 100 אלף שקלים לדירה - אי-אפשר לבנות דירות חלופיות. ואם הכספים יופנו לסבסוד שכר דירה בשוק החופשי, הם ייגמרו מהר.
הורתו של החוק בחטא קדמון של הח"כ והשר לשעבר רן כהן ממרצ. הקיבוצים טענו לחזקה על הקרקע הלאומית שניתנה להם בנדיבות ובחכירה לטובת חקלאות, ובג"ץ קבע: לא לעסקי נדל"ן, כמו שעשה קיבוץ גן-שמואל, לשעבר קיבוצו של כהן. ארגון 'הקשת המזרחית' עתר לבג"ץ בטענה שאם מתירים לקיבוצים חזקה, אז גם לדיירי עמידר מגיע. כהן השיב: ניתן לשניהם.
וכך, כמו במשטרים קומוניסטיים, הכופתאות חולקו למי שצעק ולמקורבים - הקשת המזרחית והקיבוצים. בדרך לצדק החברתי נוסח השמאל, השאיר רן כהן את הפרולטריון וההמונים הרחק מהשלל.
כדי להבין את גודל העוול: לעמידר היו 108 אלף יחידות דיור. הנוהג היה שזוגות שהיו בתחילת דרכם, שכרו מהחברה דירות במחירים נמוכים. משהתבססו, החזירו את הדירה, והיא הועברה לזוג הבא. אלא שהיו משפחות שסירבו לפנות את הדירות, ואפילו כאלו שהצליחו להעביר לבניהן. כך גדל דור שני של נצרכים-על-הנייר, עם מכוניות בחצר האחורית.
אלה גם אלה זכו לקנות את הדירות ב-10% משוויין. לדוגמה, מכר שלי באזור פיתוח קנה דירה ב-13 אלף שקלים לאחר שהשמאי הפחית את ערך הדירה ל-130 אלף. כיום שווייה 650 אלף. ב-2009 הוקפא יישום החוק הפופוליסטי של רן כהן ביוזמת אגף התקציבים.
כיום נשארו 61 אלף דירות. גרים בהן. במקום לבדוק מחדש את זכאותם של דייריהן הנוכחיים, ימכרו להם אותן. במקום לרענן את רשימות הזכאים ולתת לזוגות צעירים נוספים תקופת התבססות בדיור הציבורי, מחלקים לאלה שקיבלו כבר במשך שנים.
ולפני שנבנות עוד 100 אלף דירות להשכרה, יש לוודא שגורלן לא יהיה כמו הדירות הבנויות שעומדות להימכר לדייריהן במחיר מגוחך.
השרים אריאל ולפיד, צדק חברתי הוא גם שוויוניות בחלוקת המשאבים.
|
|
רוב מוסדות התרבות משדרים תכנים באותו תדר. למשל הצגה המעוותת את דמותם של יהודי חברון וההצגה על יהודה עציון, החלוץ האידיאולוג מעפרה שהדביקו לו, בשם 'חופש היצירה', אמרות שמעולם לא אמר. לא רק המתנחלים הם טרף בהצגות רבות, גם חיילי צה"ל מצטיירים כקלגסים.
התיאטרונים שאינם לאומיים נמצאים בפשיטת רגל מוסרית ותקציבית. מאות המיליונים שמזרימה המדינה דרך משרד התרבות, בראשות השרה לימור לבנת, אינם מספיקים למשכורות העתק למנהלים ולאולמות המפוארים.
נכון, יש גם שחקנים במצב כלכלי קשה. אבל כשאין שוק, לא ממציאים שוק. הולכים לעבוד. הם היו יכולים ללמוד מהתיאטרונים הדתיים-לאומיים שמתנהלים אחרת, באופן יעיל וחסכוני יותר.
הלובי הנמרץ של השחקנים מצא את ח"כ דב חנין. כמו כל קומוניסט, הוא יודע את סודות הרבולוציה גם בשטח שאינו תחת שלטון המפלגה. ח"כ חנין מצא להפסדים האדירים פתרון בנוסח הסובייטי הידוע - תיאטרונים אידיאולוגיים בשירות המהפכה ובמימונה. ומכיוון שאנשים אינם הולכים להצגות די הצורך, אפשר להסיעם בקבוצות מאורגנות. ומי מאורגן יותר מבתי-הספר?
למשרד החינוך יש תקציב ענק - שני רק למשרד הביטחון. אז השבוע הצליח ח"כ חנין להעביר הצעת חוק בשם "סל תרבות" לכל תלמיד. שר החינוך, הרב שי פירון, בירך על היוזמה.
מעתה, ילדיהם של בתי אב חילוניים-לאומיים ודתיים-לאומיים יצטרכו לספוג את הרעל של יוצרי הצגות מעוותות ופוליטיות בשש מנות קצובות במשך השנה, כך על-פי חוק סל התרבות.
האם גם תיאטרונים כמו 'אספקלריא' יקבלו מעתה תקציבים? לא. בדקו את התקציב שניתן להם כעת לעומת המוסדות שנמצאים בצד ה"נכון" של המפה, זו שבידי ועדות הקצבה תואמות השמאל הקיצוני בישראל.
שחקנים ציונים, הקימו תיאטרונים והילחמו על התקציב. כל שקל שתשיגו מהתקציב הוא רווח כפול - לצמצום התקציב להצגה נוספת של השמאל ולהבאת ערכים יהודיים יותר אל בתי-הספר.
|
|
פורסם לראשונה ב"מקור ראשון" (מהדורה מודפסת)