על אפסות האמונה ואובדן אומץ הלב בעם ישראל

פתאום החלטתי במחצית ההריון (שבוע 25+5 אבל מי סופר...), שעליי לתעד את מה שעובר עליי, כי הרי יש בי איזה שבר פולני כלשהו בתוכי - ולכן עליי לשתף את כולם בטרדות היומיומיות שלי, כי למה שאסבול לבד?!

נגיד בנק ישראל, חשוב להדגיש, איננו רק ממונה מידי חודש בחודשו על הריבית במשק, תפקידו מקביל לתפקיד של "מנצח בתזמורת", המנצח לא רק מניע את שרביטו המנצחים למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה. תפקידו גם לוודא שכל הנגנים מנגנים היטב והיצירה מוגשת לקהל כיאות . הנמשל-נגיד בנק ישראל לא רק אחראי למדיניות הפיסקאלית של הבנק הלאומי והריבית החודשית- כמו מנצח בתזמורת, הוא מפעיל את כל השחקנים האחרים במשק; משרדי הממשלה, הבנקים, החברות הכלכליות וכו'.

1. מה יש למעצמה הגדולה בעולם ולרעותה האירופית להשקיע זמן רב ומשאבים באחד הסכסוכים המינוריים והמתוחזקים ביותר בעולם? שלום, כאן ישראל. מסביבנו נרצחים סורים - יותר מ-100 אלף בשנתיים (כמה נהרגו ב-100 שנות סכסוך שלנו משני הצדדים, כולל מלחמות ישראל? הרבה פחות); במצרים לא שמעו על תומס פרידמן והחזירו תואֵם מובארק לשלטון שטובח בתומכי אלה שעד לא מכבר איישו את השלטון; בעירק רוצחים אלפים כדבר שבשיגרה, ועוד לא הזכרנו את לבנון, לוב, תוניסיה ועוד. גם באפריקה נטבחים מאות אלפים במלחמות השבטים והרודנים. אבל לארה"ב ולאירופה דחוף להשכין שלום אצלנו, יותר נכון למשכן את עתידנו על חשבון מה שהם רואים כשלום-שלום ולכו לעזאזל. האם ההבדל כרוך בעובדה שלערבים האחרים אין יהודים בצד השני? הם סתם טובחים את בני עמם.

לא אחת שומעים לחישות, לעתים קרובות גם קולות רמים, ברחובה של עיר כי העניים אשמים בעוניים. לא על "עניי-מידות", המאמינים כי הסתפקותם במועט ובפחות מן המועט מצרפת את נפשם והם בוחרים מדעת להשתחרר מכל תלות שאינה הכרחית בחומר לוחשים המלחשים, אלא על "עניי-גזירה" המורדים בחלקם ובחסרון הממעטת את דמותם בעיניהם הם ובעיני זולתם. ביטויי דוכן כגון "ילכו לעבוד, יחיו מיגיע כפיהם ולא מיגיע כף מעניקי צדקה או מקופת הציבור", נשמעים כאן ובכל איי הים עד שדומה כי בפסיקה "עניים אשמים בעוניים" יש יותר מהשקפת עולם כלכלית. ההסכמה הנפוצה לה היא זוכה, מעידה כי היא נתפסת כפסיקה אתית, כחריצת דין בזירת המוסר. גם העושר גם העוני אינם משמיים כי "הארץ נתן לבני אדם", והם, אם הם אחראים אחריות מוסרית לשלומם - עמלים, ואם הם מתרשלים מלראות בעמל ביטוי לאחריותם לחייהם ולחיי משפחותיהם - עצלים. יש סעיפים ותתי סעיפים לרוב לקביעה הכללית כי סוף דבר הרווחה והמצוקה הם תוצאה - או של קבלת עול מלכות האחריות האישית של האדם לגורלו או של התפרקות מאחריות זאת - ואם יש מודה כי החיים משופעים ביוצאים מן הכלל הזה, הם אינם יוצאים מן הכלל אלא כדי לאשר אותו.

האם יש כיסוי ביטוחי?