יעילות יוצאת-דופן |
על היעילות הרבה שמגלים ראשי השלטון בטיפולם ב"סרבנים", כשאלה באים מהימין
לב כל אדם חייב לעלות על גדותיו מהתפעלות, לנוכח הטיפול המתוזמר והמתוקשר של מנהיגינו ב"סרבנים" מהימין. הו, איזו יעילות, איזה הספק אדיר של נאומים חוצבי להבות, איזו נחישות ההחלטה ואיזו גבהות הרוח. להכות בהם ולרוצץ את גולגלותיהם, עד שלא נשמע פה עוד מילה אחת של ביקורת.
הרי ברור כי, אם רק יהין איזה דוס מתנחל לשכב על הכביש ולהקשות על גרירתו, או אם איזו בתולה מתנחלת תרים קולה בצווחה לעומת המסתערים עליה, יש לפנותם מהמקום בכל הכוח, כאילו היו אשפה ודומן. כך גם באשר לחייל מילואים המעז להודיע כי, בעיניו, עקירת ישובים יהודיים בארץ ישראל היא מעשה שלא-יעשה.
במהומה הרבה ניסיתי להיזכר, מתי פעלו ראשי השלטון - לא אלה ממפלגת העבודה הטמאה, הנסוגה חד-צדדית ועוקרת ישובים, אלא מהליכוד הסופר-לאומי, אוהב ארץ ישראל - בנחישות כה רבה נגד סרבנים אחרים. ממכתב השמיניסטים עד איגרת הגימנזיסטים; ממכתב הטייסים עד פתשגן סיירת מטכ"ל; מהודעתם של יוסי שריד ועמוס עוז כי יתנגדו בכוח עד ההפגנות הגלויות של "יש גבול" ושות'; מהגלויה ששלחו קציני מודיעין עד משלחת הסרבנים, שבאה למחסום קרני וצעקה לחיילי צה"ל שיסרבו לפקודות מפקדיהם. משום-מה, אינני מצליח להיזכר במילה אחת של גינוי שאמרה השרה - כיום וגם אז - ציפורה לבני (ציפי יקרא לה מי שבעיניו היא ראויה לשם חיבה). אינני מצליח להיזכר בביטוי אחד של גינוי, לא כל שכן כינוס ישיבה עם היועץ המשפטי לממשלה והודעה על צעדים מעשיים, כאשר תא"ל במיל' יפתח ספקטור הודיע עם חבריו על סירובם להוסיף ולשרת בצבא הטמא הזה, ההורג באויבינו.
ובמיוחד התקשיתי להיזכר בצעד כלשהו שננקט נגד אזרח אחד, אריאל שרון, שלא-מכבר עדיין דגל בשיטתו המוצהרת מימים-ימימה, לא רק כי דין נצרים כדין תל אביב אלא גם כי כל חייל הנדרש לבצע משימה המנוגדת למצפונו, חובתו - לא זכותו אלא דווקא חובתו - היא לפנות אישית אל מפקדו ולבקשו להשתחרר ממשימה כזו. למיטב זכרוני, רשימות האסירים אינן כוללות את שמו של אותו אריאל שרון, ובגולגלתו אין רואים זכר לפצפוצה באלות השוטרים. כידוע, אין כמוהו ליושר-לב ולנקיון-כפיים, הראוי להטיף מוסר לאזרחי המדינה.
תחי היעילות החד-צדדית, המהווה הקדמה לבריחה החד-צדדית מחבל עזה. לתפארת מדינת ישראל.
הרי ברור כי, אם רק יהין איזה דוס מתנחל לשכב על הכביש ולהקשות על גרירתו, או אם איזו בתולה מתנחלת תרים קולה בצווחה לעומת המסתערים עליה, יש לפנותם מהמקום בכל הכוח, כאילו היו אשפה ודומן. כך גם באשר לחייל מילואים המעז להודיע כי, בעיניו, עקירת ישובים יהודיים בארץ ישראל היא מעשה שלא-יעשה.
במהומה הרבה ניסיתי להיזכר, מתי פעלו ראשי השלטון - לא אלה ממפלגת העבודה הטמאה, הנסוגה חד-צדדית ועוקרת ישובים, אלא מהליכוד הסופר-לאומי, אוהב ארץ ישראל - בנחישות כה רבה נגד סרבנים אחרים. ממכתב השמיניסטים עד איגרת הגימנזיסטים; ממכתב הטייסים עד פתשגן סיירת מטכ"ל; מהודעתם של יוסי שריד ועמוס עוז כי יתנגדו בכוח עד ההפגנות הגלויות של "יש גבול" ושות'; מהגלויה ששלחו קציני מודיעין עד משלחת הסרבנים, שבאה למחסום קרני וצעקה לחיילי צה"ל שיסרבו לפקודות מפקדיהם. משום-מה, אינני מצליח להיזכר במילה אחת של גינוי שאמרה השרה - כיום וגם אז - ציפורה לבני (ציפי יקרא לה מי שבעיניו היא ראויה לשם חיבה). אינני מצליח להיזכר בביטוי אחד של גינוי, לא כל שכן כינוס ישיבה עם היועץ המשפטי לממשלה והודעה על צעדים מעשיים, כאשר תא"ל במיל' יפתח ספקטור הודיע עם חבריו על סירובם להוסיף ולשרת בצבא הטמא הזה, ההורג באויבינו.
ובמיוחד התקשיתי להיזכר בצעד כלשהו שננקט נגד אזרח אחד, אריאל שרון, שלא-מכבר עדיין דגל בשיטתו המוצהרת מימים-ימימה, לא רק כי דין נצרים כדין תל אביב אלא גם כי כל חייל הנדרש לבצע משימה המנוגדת למצפונו, חובתו - לא זכותו אלא דווקא חובתו - היא לפנות אישית אל מפקדו ולבקשו להשתחרר ממשימה כזו. למיטב זכרוני, רשימות האסירים אינן כוללות את שמו של אותו אריאל שרון, ובגולגלתו אין רואים זכר לפצפוצה באלות השוטרים. כידוע, אין כמוהו ליושר-לב ולנקיון-כפיים, הראוי להטיף מוסר לאזרחי המדינה.
תחי היעילות החד-צדדית, המהווה הקדמה לבריחה החד-צדדית מחבל עזה. לתפארת מדינת ישראל.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| בלוגרים נוספים ברשת |
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

