נאום המלחמה של
ג'ון קרי עדיין מהדהד בתודעת דעת הקהל העולמית אך תופי המלחמה אט אט הולכים ומשתתקים. אין זה מפתיע שהיציאה לפעולה נגד סוריה מתעכבת וקיים סיכוי ממשי כי תימוג כליל.
מצב זה ידוע בקרב אנשי מדע המדינה כ"אנרכיה בינלאומית". סיטואציה בה אין ריבון על המסוגל לנקוט בדרך פעולה. האו"ם נשלט על-ידי המעצמות וכשאלו אינן מעוניינות במעורבות צבאית האו"ם לא יקבל החלטה על כך. במידה ומעצמת-על כלשהי סבורה שעליה להתנהג כשוטר של העולם עליה לעקוף את מועצת הביטחון ולפעול צבאית. לשם כך נזקקת אותה מעצמת על (ובימינו המועמדת היחידה לתפקיד היא ארצות הברית) לאינטרס אמיתי.
צ'רצ'יל אמר: "דמוקרטיה היא צורת שלטון גרועה ביותר אך אין טובה ממנה". בין מגרעותיה של הדמוקרטיה- הקושי ביישום צעדים לא פופולריים. הסיבה לחוסר הנכונות של ארצות הברית לפעול צבאית היא ריבוי המחאות מבית . אזרחיה אינם תמיד רואים בעין יפה ווודאי שלא מעודדים התערבות צבאית, במיוחד במלחמות יש ברירה.
בזירה הבינלאומית כל מדינה חייבת לדאוג לביטחונה בעצמה. מעצמות מתערבות בעניינים פנימיים של מדינות זרות רק כאשר יש להן אינטרס מובהק לעשות זאת או שקיים הסבר משכנע להתערבות. לעיתים העילה המגויסת כהסבר ליציאה לפעולה הצבאית היא שמירה על זכויות אדם, כפי שקרה ב-91 בעירק. בפועל ידוע לכל כי השיקול העיקרי היה הנפט. נוסף על כך, זמן קצר לאחר תום מלחמת המפרץ, "נרתמה" ארצות הברית לפעולה צבאית שכונתה בשם הקוד: "מבצע השבת התקווה", בסומליה. המטרה המוצהרת של מבצע זה הייתה התערבות צבאית של ארצות הברית בכדי לסיים את מלחמת האזרחים בסומליה ולהשיב את הסדר על-כנו.
המטרה הלא רשמית הייתה לשקם את התדמית האמריקנית בעיני דעת הקהל הבינלאומית כמי שלא רק סכסוכים פנימיים ואזוריים עם הקשר למשאבים טבעיים, בראש מעיינם. חיילי ארצות הברית חבשו את הקסדות הכחולות של האו"ם, אך כאשר ראו שהמבצע מסתבך ומיד עם הידיעות על האבדות הראשונות החזירה המעצמה את כוחותיה הביתה והסומלים נשארו לנפשם כפי שהיו. מאוחר יותר בשנות ה-90 המעורבות האמריקנית בסכסוכים מקומיים, כמו ברואנדה או בבוסניה, הייתה סמלית אם בכלל.
בכדי לזרז מעורבות אמריקנית-מערבית על ה"חמושים" הסורים להציג לאמריקנים אינטרס בעל ערך, אולי באמצעות גילוי פתאומי של סימני נפט.
בינתיים מתפרשת חוסר הנחישות האמריקנית, דה פקטו, כחולשה במזרח התיכון ומצטיירת כ"התקפלות". פרשנות זאת עלולה להעביר מסר שגוי ולגרום לאירנים להמשיך ביתר שאת לקדם ולפתח את תוכנית הגרעין הצבאית ללא הפרעה.
המשמעות הנובעת מכך לגבינו, במיוחד בנושא האירני, היא "אם אין אני לי מי לי". עלינו להיערך לאפשרות כי אם יהיה צורך להפעיל אופציה צבאית מול אירן ניאלץ לעשות זאת לבדנו.
