לא רפואה אלא כפירה

הרב שלמה יוסף זווין היה מגדולי הדור לפני כיובל שנים. העורך הראשי הראשון של האנציקלופדיה התלמודית, ציוני וחסיד נלהב, ומי שמאמריו וספריו מלמדים על שליטה מוחלטת במקורות התורה וההלכה. לצד עיסוקו בסוגיות הלכתיות מקובלות, כגון השבת והחגים, עסק הרב זווין גם בנושאים בלתי שגרתיים. אולי הבולט שבהם היה המחזה "שיילוק" של שייקספיר.

הרב זווין שאל: האם החוזה בו התחייב אנטוניוס לתת ליטרה מבשרו לשיילוק ניתן לאכיפה על-פי ההלכה? תשובתו שלילית לחלוטין: זהו חוזה בלתי חוקי בעליל, המנוגד כל-כולו להלכה. ומדוע? כי "לא בלבד שהאדם אסור לאבד את חייו, כולם או מקצתם, אלא שאין החיים הללו כלל שלו. אם הוא מוכר או נותן או ממשכן את בשר גופו לחתיכה ולקציצה למישהו, הרי זה כאילו מקנה דבר שאינו שלו, שאין הקניין נתפס כלל... לקחת את החיים בחזרה אפשר רק למי שנתנם, להקב"ה, ולא לאדם עצמו. איננו בעל הבית, במובן זה, על עצמו!".

מקורותיו של הרב זווין, כמו תמיד בכתיבתו, משתרעים לאורכה ולרוחבה של ההלכה. הוא מצטט את דברי הגמרא, רש"י ותוספות; עובר לפסיקתו של הרמב"ם ולהלכותיו של השולחן-ערוך, ומגיע עד לאחרונים - ראשי ישיבות סלבודקה ופוניבז'. והוא מסיים בפסוק שאמרנו עד לאחרונה מדי יום בסליחות: "הנשמה לך והגוף פעלך, הנשמה לך והגוף שלך".

נזכרתי במאמר נפלא זה כאשר קראתי על אותו עסקן חרדי אשר תרם שנתיים מחייו לטובת הרב עובדיה יוסף, וקורא לציבור ללכת בעקבותיו ולתרום לפחות שתי דקות לרפואת הרב. יש לומר בפה מלא: זו אינה יהדות, אלא פגאניות. זו אינה מצוה, אלא העלאת קורבנות אדם.

אסור לאדם לחתוך אפילו את קצה אצבעו אלא במקרה של פיקוח נפש - שלו, לא של אחרים. ההלכה ידועה ונפסקה כבר בידי ר' עקיבא: "חייך וחיי חברך - חייך קודמין". אדם אינו יכול לוותר על שנה, על שעה או על שנייה מחייו. מותר לו לסכן את עצמו רק אם זהו תפקידו הישיר, כמו חייל בשדה הקרב או רופא בזמן מגיפה. מעבר לכך - איסור חמור ומוחלט.

לא לחינם מתייחסת היהדות בחומרה יתרה למתאבד, עד כדי כך שמעיקר הדין - אין לקוברו בתוך בית הקברות אלא מחוצה לו. התפיסה של קדושת החיים נובעת מן התפיסה של "בצלם אלוקים ברא את האדם", כלומר: מעצם התפיסה לפיה יש בורא לעולם שהוא בעליו. זו האחרונה אינה פילוסופית גרידא או תיאורטית בלבד, אלא הבסיס לעצם קיומן של היהדות, התורה והמצוות - כלשונו של הרמב"ם בתחילת "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד החוכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו". במילים אחרות: המתאבד כופר בעיקר, כופר בכך שהקב"ה ברא את העולם.

היוזמה הזו, אשר לטענת אותו עסקן זכתה לתמיכתם של רבנים, היא שיא של טירוף. טירוף הבא לידי ביטוי בנכונות העיוורת לקבל כל מה שאומר גדול התורה, ללא כל חשיבה עצמאית. טירוף הבא לידי ביטוי בהקצנה כלפי כל מי שחושב אחרת ובהסתגרות כלפי כל מי שנוהג אחרת. טירוף שבא לידי ביטוי באלימות מילולית ופיזית כלפי מי שאינם מסכימים איתם. וטירוף שבא כעת לידי ביטוי בקריאה לכמעט-התאבדות המונית, נוסח הכתות הרצחניות להן היינו עדים במקומות אחרים.