רוחאני, גיבור התקשורת

היום, בנסיבות ההיסטוריות המיוחדות - ולא הראשונות - ישראל מוצאת עצמה לבד מול איום קיומי המאיים על העולם החופשי כולו. בנימין נתניהו נקלע לעמדה שבה נדרש לעשות מה שהיה צריך לעשות מנהיג העולם החופשי שעמד מול אירן לחוצה מבית ומחוץ, שכלכלתה קורסת. במצב כזה מוכרחים לנצל את ההצלחה וללחוץ עוד. אובמה עמד ברחבת ה-16 מול שער ריק ואז, לעיני שלושה מיליארדים - במקום לגלגל את הכדור לרשת - התקפל, יש יאמרו: השתפן. אין ערך לדיפלומטיה אם אינה מגובה באיום צבאי אמין.

האיסלאם הפוליטי מבין את רוח מינכן הנושבת. עדיף לדבר. "שלום בזמננו". מצעד האיוולת הפייסני מתחנף לציר הרשע ומבקש מהבריונים שיתנהגו קצת יותר יפה. האירנים מודיעים שימשיכו בתוכנית הגרעין ואובמה מטלפן, בדומה להשתחוויה הרופסת בפני מלך סעודיה. בקודים של המזרח מדובר במי שמיצמץ ראשון. כך הפכה ארה"ב לאסקופה הנדרסת.

שלא בטובתו, נתניהו נמצא במצב שבו הוא - מפקד שדה - צריך להחליף את הגנרל שקיבל הלם קרב. ישראל לא צריכה להתבייש בתפקיד הזה, לעמוד בשער בת רבים ולהכריז "המלך עירום". העולם החופשי נמצא בסכנה מול כוחות חדשים-ישנים. מאז מלחמת ששת הימים, דרך ההתשה, יום כיפור ועד מלחמת לבנון הראשונה, שם הופלו בקרב אחד כמאה מטוסים סורים מדגם סובייטי והושמדו עד לאחת סוללות הטילים שלה - נדחקה בריה"מ מהאזור. עכשיו החזיר אובמה את הרוסים לאזור וחיזק את האירנים על חשבון המדינות האחרות.

מול ישראל עומדים לא רק ממשל אובמה וממשל רוחאני (והאיחוד האירופי, ששם את ישראל בתפקיד צ'כוסלובקיה כדי להשביע את הארי האיסלאמו-פשיסטי הרעב ברחובות אירופה); גם כוחות בתוכנו מייצרים דמורליזציה ומשמיעים קריאות ייאוש ו"אין מה לעשות" ו"צריך לקבל" ועוד אמירות הפוכות בתכלית לאתוס הציוני.

זוכרים כיצד היה חסן נסראללה גיבור התקשורת במלחמת לבנון השנייה? כיצד פתחו לו ערוצים בכל עת שביקש לשגר איומים? רוחאני החליף אותו. כך אפשר להתרשם מקריאת ידיעות אחרונות והארץ. הנטייה לסגוד לאויב, רק משום שמולו עומד נתניהו.

מכיוון שכולם קושרים את הסיפור הפלשתיני עם אירן, היא הנותנת. ישראל זקוקה לכל הנכסים האסטרטגיים שלה. מדינת היהודים לא הוקמה כדי להשתתף במשחק הצבוע, שבו העולם עומד מן הצד וצופה בלגיטימציה הזוחלת כלפי השמדתה. בעולם של שקר, אין לנו לסמוך אלא על עצמנו ועל אלוהינו.