ביבי לא קינג

זוכרים את שער הטיים מגזין מלפני שנה, עליו הופיע ביבי נתניהו עם הכותרת KING BIBI? אז, נבחר על-ידי המגזין האמריקני כאחד מ-100 האנשים המשפיעים בעולם. שנה היא זמן קצר ובכל זאת זה נראה כאילו חלפו יובלות. כי העולם שלנו משתנה במהירות שבה משתנים דגמי הסמארטפונים. מה שהיה - נשחק, חולף, מתמוסס ונעלם ביעף.

בתקופת הטיים מגזין עם ביבי על השער, רואיין ביבי גם במגזינים אחרים בעולם וזכה להצלחה בנאומו בקונגרס, שם צייר את ציורו המפורסם שהסביר את עמדתו בעניין הפצצה האירנית. אז, לפני שנה, היה אופנתי להתייחס לאירן כאל אויב העולם. עכשיו, פתאום, אופנה חדשה. מוותרים לאסד, מרשים לו להרוג את מי שהוא רוצה בתוך מדינתו ובלבד שלא במוות כימי. מתלהבים מרוחאני ו"כולם" חושבים שצריך לתת צ'אנס לדיפלומטיה. עכשיו לא אופנתי לדבר על התקפה על אירן וגם לא על סוריה. אז ביבי יצא מן האופנה... מה עוד באופנה? להגיד אביב ערבי כאשר יודעים שזה גיהינום ערבי.

הזוהר חולף בדיוק כמו אצל דוגמנית

ביבי יצא מהאופנה גם אצל חלק לא מבוטל ממעריציו מן העבר, אנשי ליכוד, חולים במחלת הביבי, שהלכו אחריו בעיניים עצומות. הרי בבחירות האחרונות הפסיד עשרה מנדטים, מה שגרם לו להגיד מיד לאחר שנודעו תוצאות הבחירות: "העם בחר בי לראש הממשלה ואני אמלא את התפקיד". למזלו של ביבי, ששואף להיות על הכיסא עד סוף הימים, ה"מתחרים" שלו בפוליטיקה לא משהו. אבל ידוע שלא לעולם חוסן. הגלגל מסתובב ויש עוד מועמדים בסיבוב. לכל שליט דבוק-כיסא יש תחליף.

ביבי היחידי שמופיע בכל ביקור רשמי בחו"ל עם רעייתו, תופעה שהיא לגמרי "פאסה" ולא נראית בשום מקרה, לפחות לא אצל ראשי המדינות החשובות בעולם. ביבי מנהל אורח חיים פזרני של שליט דיקטטורי כאשר כל ההוצאות שלו יוצאות מכיסינו. כל ההוצאות כולן - ובלי שום ניסיון לצניעות, ענווה או חוסר בזבוז. בבית נתניהו פשוט לא מודעים ליוקר המחיה הנורא שמבריח מכאן לחו"ל את טובות המשפחות של ישראלים אקדמאים ממעמד הביניים שצנח אל המעמד החלש. ביבי ושרה לא שמעו על ישראלים שעוזבים את הארץ - הם מכירים רק את אנשי הימין מההתנחלויות. ואל תחשבו שהוצאות בית ראש המדינה על חשבון האזרח הן חוק עולמי. בבית הלבן, משפחת אובמה לא אוכלת על חשבון האזרח האמריקני וכך גם אצל אנג'לה מרקל הוצאות הסופרמרקט הן על חשבונה.

אין שר חוץ ואין נגיד

ביבי מנהל ממשלה בה אין שר חוץ מיום שהממשלה קמה. אין שר חוץ, כי ביבי הבטיח לשותפו למפלגה הדו-ראשית (אביגדור ליברמן, חבר של פוטין), ש"יחכה" לו עד סוף המשפט. משרד החוץ משותק. למי אכפת. לביבי גם לא אכפת שאין נגיד, גם לא נראה שיהיה בקרוב. הוא גם בחר שר אוצר חסר ניסיון, כדי להתבלט לידו. שר האוצר החדש אכן התגלה כצרה צרורה. שופע הבטחות שרובן לא ימולאו לעולם. רק מילים.

לא מאמינים לביבי

ביבי הגיע לתקופה בה אף אחד לא מאמין לו. רוב האזרחים תפשו את רעיון שלטון הנצח הדמיוני של ביבי. קדנציה שלישית של לעשות מה שפחות, להתרברב כמה שיותר ("אנחנו לא יוון, לא ספרד, אצלנו הכלכלה מצוינת" וכולי...) והעיקר - לחיות טוב מאוד על חשבון המדינה. פשוט, משפחת ראש הממשלה לא מוציאה פרוטה על שום דבר. מעולם לא פותחים שם ארנק! הכל עובר למשרד ראש הממשלה ויוצא מכיסנו הנקוב. לא מאמינים לביבי וגם לא לשר האוצר, עושה דברו. אף אחד לא מאמין שתהיה בנייה להשכרה. הבנייה תגיע יחד עם הרכבת התחתית בגוש דן, עם רכבת ישראל ברמה של המאה ה-21, כאשר ישלמו את המגיע לניצולי השואה שיש להם עוד כמה ימים לחיות וכאשר יעלו את קצבת הזקנה לזקני ישראל שחיים מפנסיית-זיקנה בגובה 1,700 שקל לחודש.

אנחנו שואלים את עצמנו, מה עשינו כדי לזכות בשליט כזה? איך שוב ושוב הצבענו (טוב, לא כולם, אבל הרוב) לביבי והשארנו אותו על הכיסא. פלשתינים? לא קיימים, המגמה: למרוח מו"מ, שיעשה צלצולים ורושם כדי ששרת המשפטים תרגיש שהיא מצילה את עם ישראל. תוצאות? בערך כמו כל השאר: הדיור, החינוך, התחבורה, מחירי המזון, ים המיסים. אם תשאלו את ביבי, גאון כמוהו עוד לא נולד לעם ישראל.