הקונספציות שנכשלו אך תומכיהן לא הודו

הקונספציה (1) האופטימית לאחר ששת הימים והכישלון ביום כיפור.

הקונספציה (2) האופטימית לאחר אוסלו והכישלון בגלל הטרור ללא שלום.

במהלך השנים נכתבו בנושאים אלה מאות מחקרים ומאמרים על-ידי חוקרים, היסטוריונים, אנשי ביטחון, עיתונאים, דיפלומטים ואזרחים. מאמר זה מנסה לתמצת נושאים אל באמצעות כותרות של ראשי פרקים.

מסתבר שרוב אלה שדגלו והאמינו בקונספציות אלה בזמנו, היו גם הראשונים "להסביר" מדוע הן נכשלו, מבלי להודות בכישלונם האישי.

תומכי הקונספציות האמינו והסתמכו על תחזיות כביכול הגיוניות ורציונאליות, על הערכות כביכול שקולות ונבונות, על ציפיות להתפתחויות עתידיות כביכול ודאיות שנכשלו. ניתן לומר, שחלקן הגדול היו בהגדרה של נבואות.

הקונספציה (1) שהובילה למלחמת יום כיפור התבססה על ההערכות השגויות הבאות:

הערכה שמצרים לא תצא למלחמה כל עוד לישראל יש עליונות אווירית.

הערכה (שהתבררה כנכונה) שסוריה וירדן לא יצאו למלחמה ללא מצרים.

הערכה שלישראל יש עליונות מודיעינית, טכנולוגית ומבצעית.

הערכה שלצה"ל יש יכולות לניצחון כמו ב"ששת הימים" במלחמה אפשרית.

הערכה מוטעית בניתוח היכולות האסטרטגיות של האויב.

הערכה מוטעית שלישראל מודיעין ודאי לדעת אם ומתי תפרוץ מלחמה.

התעלמות הדרגים הצבאיים והממשלתיים מסימנים גלויים של ההכנות המצריות למלחמה.

התעלמות הדרג המדיני הישראלי מהאזהרה שהעביר מלך ירדן.

הערכה של התנשאות ויהירות מזלזלת ביכולות של האויב.


הקונספציה (2) של אוסלו שכשלה התבססה על ההערכות השגויות הבאות:

הערכה שהערבים והפלשתינים שבעו מלחמות ומוכנים לפשרות.

הערכה שאפשר להשיג שלום תמורת שטחים (מבלי להגדיר היקפן).

הערכה שלא ניתן לנצח טרור והתקוממות עממית רחבה.

הערכה שהפלשתינים יקיימו הסכמים חתומים ללא הפרתם.

הערכה שהפלשתינים יוותרו על תביעתם ל"זכות השיבה".

הערכה שהקמת "מדינת פלשתין" היא באמת אינטרס ישראלי.

הערכה שארה"ב היא מתווך הוגן ואפשר לסמוך על ערבויות אמריקניות.

הערכה שאפשר יהיה לסמוך אפילו על "ערבויות בינלאומיות".

הערכה שפתרון הסכסוך עם הפלשתינים יבטיח יציבות ושלום בכל האזור.

הערכה שיאסר ערפאת הוא פרטנר שאפשר לסמוך עליו.

התוצאות של כשלון שתי הקונספציות
משבר אמון במנהיגות המדינית והצבאית, כולל משבר האמון בפוליטיקה.
היווצרות קיטוב חברתי והטלת ספק בצדקת הדרך בחלק מהציבור.
הקמת מפעל ההתנחלויות ושני הארגונים, גוש אמונים ושלום עכשיו.
המשבר הוליד את מלחמות הגנרלים והמהפך השלטוני מהשמאל לימין.
גברה ההכרה שאנחנו לא אימפריה ולא מעצמה כל יכולה.
גבר האינדיבידואליזם והאינטרס הכלכלי על פני סולידריות חברתית לאומית.
התגברות הפעילויות של הקבוצות הקיצוניות הפוגעות במדינה,
"תג מחיר" מצד ימין, ו"ארגוני השלום" האנרכיסטי משמאל.