מכתב גלוי לנשיא האקדמיה ללשון העברית

לכ' פרופ' משה בר-אשר

רוב שלומות!

אפתח בבדיחה: ג'ניה ובז'ז'ניה נסעו בכביש. לפניהם נסעה משאית עליה היה כתוב "מטען חורג". "מה זה חורג?" - שאלה ג'ניה את חברתה. "זה פשוט", אמרה בז'ז'ניה, "אם זה נופל עליך זה חורג אותך"...

יש חורג שאמנם לא נופל עליך אבל נופל על השפה שלך ואולי לא הורג אבל בהחלט מסרס אותה. כפי שוודאי ניחשת כבר, מכתב זה, עניינו להתקומם נגד הוועדה למונחי משפחה ונגד השינויים התרבותיים שמבקשת האקדמיה להשריש בציבור. וכן – מראש אומר שיש בו מן החריפות המבטאת את זעמי על העניין, זעם השמור לעניינים שבנפשי.

שפה יוצרת מציאות. המהלך של מציאת מילים אוהדות לתופעות שמקצתן אף מביא ללגיטימציה של הרס התא המשפחתי, כפי שמנסים ארגונים אירופיים למיניהם להכניס למדינה, מקוממת. תפקידה של האקדמיה ללשון העברית חשוב מאוד בעיצוב השפה, ואל לה לנקוט עמדה בנושא המשפחה החדשה שיש שמנסים להפוך לנורמה. מילת הקש ששברה את גבי הגמלי הייתה כמובן חורג.

אלפי שנים לא הייתה לנו שום בעיה עם המילה חורג ופתאום נזכרתם? איש לא דיבר על המילה חריג אלא על חורג, שאין בה שום בעיה. אני בהחלט מבין: יש קושי לכמה וכמה משפחות עם המילה חורג. איני קר ומנוכר לקושי הזה שיש בו גרעין של אמת. אבל אם בהשפעת האחים גרים ואנדרסון הגרמנים ימ"ש אתם משנים את השפה העברית, אתם ממיטים קלון על כולנו. אז או שתפסיקו לקרוא את הספרים רוויי הרשעה ואלימות האלה או שתעשו יחסי ציבור חיוביים למילה חורג. אגב את האכזריות שבמעשיות של אותם גרמנים מרושעים לא אני המצאתי (זאב שטורף סבתא, קניבליזם, ביתור איברים, רצח ועוד. הכל באגדות לילדים). בעניין הזה נעשו כמה וכמה מחקרים שבגיגול פשוט ניתן לאתר.

עניין של פרשנות

אני ואחרים עומדים על משמר השפה. שפה נקבעת לפי משמעות אמיתית ולא לפי קונוטציות. יש כאן מדרון חלקלק, יצירה של סחף מתפרץ שממיט קלון על השפה. 'גמרתי' הפך ל'סיימתי', 'גודש תנועה' הפך ל'עומס תנועה', ה'זקן' הפך ל'ותיק' וכן הלאה. ידוע לי שאינכם עומדים מאחורי כל שינוי, אך ההחרשה שלכם כאקדמיה לנוכח הניסיון לשפה של תקינות פוליטית תרמה לא-מעט.

הכיוון הכללי של שינוי מילה בשל התדמית החברתית שהיא קיבלה נדמה לי כאבסורדי ומושפע מתרבויות זרות, בהן "ניגֵר" הפך ל"אפרו-אמריקני". רגישות-יתר המחליפה מילים רק משום שיש להן דימוי שלילי, כגון "פיגור שכלי" שהפך ל"מוגבלות שכלית התפתחותית" או שפה כזו שבלקסיקון שלה אין יותר אנשים מוגבלים.

שינוי של המילה חורג לא ישפיע בכהוא זה על טיב היחסים במשפחה. הכל עניין פרשנות, ומילה זו או אחרת אינה גורמת לבני משפחה שאינה ביולוגית לשנוא או לאהוב זה את זה. להפך, הם שמחים בכך שהם מצליחים לאהוב מישהו שלא מאותם גנים "כמו משפחה". לכן חורג אינה מילת גנאי אלא מילת שבח בהקשר זה. אני רק יכול להעריך שלא לחינם קבעו אבותי ואבותיך את המילה חורג, וזאת כדי להרחיק מן העבירה שבקרבת-יתר בהבטי הצניעות שגזרה תורה.

שמא תאמר, אני לא קובע ולא משנה – רק ממליץ ומציע. ההיתממות הזו היא הנותנת. האקדמיה אינה מפנימה את תפקידה. הרודנות שהיא משליטה במסווה של המלצה בלבד היא ניסיון אלים לעצב תרבות. תפקידה הוא להמציא מילים במקום שאין ולא במקום שכבר יש, ולשרש את תופעת הלעז מהשפה. יש כל מיני תהליכים חברתיים שבהם צריך לתת לחברה להתפתח/לסגת מאליה (תלוי בנקודת המבט) ולא להתערב רק בגלל שמילה או ביטוי מסוים אינו נראה בעיני מאן דהוא תקין פוליטית. מי שמילה כלשהי אינה מוצאת חן בעיניו רשאי להשתמש במילה אחרת. זה אינו תפקידו של הממסד. האקדמיה כנראה לא מבינה שההמלצות שלה אינן כשל סתם אדם אלא ממסדיות. המהלכים האחרונים מזכירים לי את קווי האוטובוס הנפרדים ש"תופרים" לחרדים. באופן רשמי אומרים שאין קווי הפרדה, אבל בפועל יוצרים את התנאים המיטביים להיווצרותם כך שכל מי שיבקש להתנהג אחרת ימצא עצמו כ"חורג".

מוטציות פמיניסטיות

בגלל המלצות מטופשות כאלה אנחנו תקועים עם כל מיני מוטציות פמיניסטיות. תחת הכותרת "מעוותת השפה העברית" כתבתי בעבר: "יותר ויותר נראה כי במקום לתקן לשוננו, מתכנת האקדמיה שפה חדשה. שפה תקינה פוליטית כביכול, שנגזרת מאידיאולוגיות חדשות. השפה הישנה טובה ואינה זקוקה לתחדישים מונפצים שכאלה, שישמשו רק את חקייני מרב מיכאלי [ראו מסגרת]. המציאו לנו מנכ"לית במקום מנכ"ל, יושבת-ראש במקום יושב-ראש והגיחוך הגיע עד כדי כך שאת קאנצלר הגרמנית הפכו לקאנצלרית. הכניעה לשינויים שכאלה מזמינה עוד ועוד תחדישים פמיניסטיים, ורק מזיקה לשפה".

גם ידידי איתמר לוין, התייחס לכך וכתב: "תסלחו לי רבותי המלומדים, אבל משהו אצלכם השתבש קשות. 'ראש הממשלה' אינו זכר או נקבה, משום שהמילה 'ראש' באה כאן בהשאלה מהאבר בגוף – שהוא זכר. אי-אפשר לקחת צירוף לשוני ולפרק אותו. הרי לא ייתכן שמחר נאמר 'ביתה ספר' במקום 'בית ספר' או 'קוף חולים' במקום 'קופת חולים'; הצירוף עומד בעינו. האמת היא, שכבר מזמן הפסקתי להבין את האקדמיה. היא זו שהורתה לרכבת הקלה בירושלים לכתוב בשלטיה 'קריית משה' – כך, בפעמיים יו"ד. היא זו שיצרה את התואר המוזר 'המשנָה לנשיא' עבור מרים נאור, תוך התעלמות מכך שהמילה 'משנֶה' היא חלק ממשקל קבוע (כמו: מפנֶה, מבנֶה, משגֶה) ולא שם תואר בזכר. אולי השלב הבא יהיה לקבוע, שאם ראש הממשלה הוא צעיר – יש לקרוא לו 'ראשן הממשלה'. "

עשיתם את זה בשקט-בשקט. מילה רדפה מילה. והנה ניכר שכבר מדובר במגמה ולא בהבלחה רגעית חורקת. עשיתם זאת בהסתננות יחידים ואנחנו משמרי העברית נרדמנו על המשמר. לא עוד. הלהבות לא יונמכו, להפך. אירה בכאב בכל התותחים נגד מי שמנהל נגד העם שלי והשפה שלי מלחמת תרבות, מנהל נגדנו כפייה לשונית שאחריתה מי ישורנו.

בשפה אכן יש תמורות אבל אלה נוגעות בקצה ובשוליים. פה נוגעת האקדמיה בליבת השפה ונוגעת בגסות בבבת העין של העברית תוך יצירת שפה חדשה המנסה לקעקע את התרבות היהודית. אנא, הסירו ידיכם מעצב רגיש זה. בכל מקום שמסלפי השפה העברית יאנסו את העברית וינסו לשנות מילה ששאובה מהמקורות בגלל תקינות פוליטית, ולהפוך מילים למכובסות (למשל את המילה ממזר) - הם ייתקלו בהתנגדות עזה. שנים סברתי כי יש לחזק את כוחה של האקדמיה ללשון ולהפוך אותה למשמעותית יותר בחיינו, אבל אחרי כל זה אני מסופק אם יש לכך הצדקה.

בנימה אישית, שנובעת מהערכה רבה אליך, משה. תמהתי כיצד אתה שינקת ממשפחה שורשית לא עצרת את ההשפעות הזרות הללו. מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. שומה עליך להציב גבול ברור בין הממסדי לפרטי ולקבע בהחלטות לדורות, אחרת תהיה בכיה לדורות. עדיין לא מאוחר להחזיר את הגלגל.

• בהערכה רבה,
  
  עידן יוסף