קרי בעד הערבים, וזה רע ליהודים

כבר כשנודע על כוונתו של אובמה למנות את ג'ון קרי לתפקיד שר החוץ האמריקני, נשמעו לא מעט פרשנים שהגדירו את קרי בתור אנטי-ישראלי נחרץ. ובכל זאת הצליח קרי להפתיע כמעט את כולנו בחד-צדדיות שהפגין בראיון הנדיר שנתן לערוץ 2. ברור שקרי החליט להתראיין כדי להשמיע ישירות באוזנינו שלל איומים, החל בהגברת בידודה של ישראל בעולם והתעצמות מסע הדה-לגיטימציה נגדה, המשך באינתיפאדה שלישית של הצעירים הערבים המסכנים שברוב אכזריותנו אנו שוללים מהם את האפשרות לחיות כמו בכל מקום אחר בעולם, וכלה במלחמה עם העולם הערבי כולו.

קרי לא טרח אפילו לנסות לנחם אותנו במראית עין של איזון, והגיע לשיא התמיכה בנו כשהצדיק את שאיפתנו לביטחון בהזכירו לנו שאלפי טילים מכוונים אלינו. כשנשאל על החיבוק החם שהעניק עבאס לרוצחי הילדים שחזרו מהכלא הישראלי, הוא היה מוכן רק להגיד שהוא מבין את הישראלים. מי שציפה ממנו לומר לפחות שהחיבוק הזה "אינו תורם לאמון בין שני הצדדים" התאכזב, והבין שקרי רואה את העולם בשחור ולבן, והשחורים זה אנחנו.

בקשר לאופיו של ההסדר הביע קרי עמדות סותרות. מצד אחד הוא הבהיר לנו שלדעתו, כל גרגר חול המצוי מעבר לקו הירוק שייך לפלשתין: "אם אתה אומר שאתה עובד למען השלום, ואתה רוצה שלום בפלשתין, וכל פלשתין שייכת לאנשים שגרים שם, איך אתה יכול לומר שאתה מתכנן לבנות בשטח שבסופו של דבר יהיה פלשתין". אבל מצד שני הוא גם אמר שרק במשא-ומתן ייקבע היכן נמצאת ישראל והיכן נמצאת פלשתין. חבל רק שהמראיין מערוץ 2 אפילו לא טרח לציין בפניו שכנראה ממשלת ישראל איננה מתייחסת לקרני שומרון או לעפרה, שלא לדבר על ירושלים, כאל "שטח שבסופו של דבר יהיה פלשתין".

[במאמר מוסגר ניתן להוסיף שקרי הזכיר מספר פעמים "תכנון" של בנייה בהתנחלויות, ואף אמר ש"הצד הטוב הוא שבזמן שאנו מקיימים את המשא-ומתן, התכנון לא יתורגם לבנייה". האם קרי יודע משהו שאנו לא יודעים, או להפך, הייתכן שקרי לא מבין מה באמת מתכוונת ממשלת ישראל לעשות?]


בלי לזלזל...


ולמרות שאנו מתפתים להסיר דאגה מליבנו, ולחשוב ש"עברנו את פרעה, נעבור גם את זה", מוטב שלא לזלזל במחזה האימים והאיומים שהציג בפנינו שר החוץ של ארה"ב. המפלגה הדמוקרטית זזה שמאלה, והשמאל בארה"ב (ובעולם כולו) הולך ומקצין את עמדתו האנטי-ישראלית המסורתית. במפלגה הדמוקרטית נשמעים כיום ברמה קולות אנטי-ישראלים שלא נשמעו בעבר, וקרי איננו היחידי.

אם נוסיף לכך את העובדה שמשקלם של המהגרים ממרכז אמריקה ומדרומה באוכלוסיית ארה"ב הולך ועולה, ושהם, כמו שאר המיעוטים, מזוהים יותר עם המפלגה הדמוקרטית, נגיע למסקנה שחשרת עננים אנטי-ישראלית הולכת ומכסה את שמי ארה"ב. (אחוז הלבנים בין המצביעים היה בשנת 1996 83%, ואילו בשנת 2012 הוא היה רק 74%.)

כבר בבחירות האחרונות היה יותר מרמז לכך שהבחירה בין הרפובליקנים לדמוקרטים היא גם בחירה בין אוהדי ישראל לאוהדי הערבים, ולאובמה ולקרי נותרו עוד שלוש שנים שבהן כנראה יעשו כמיטב יכולתם כדי להשביע אותנו מרורים. אין לנו כל יכולת השפעה על המדיניות האמריקנית, ולא נותר לנו אלא לגלות הבנה להתקפלותו של נתניהו תחת הלחץ האמריקני שהופעל עליו. ההמשך עלול להיות אף גרוע יותר.