בתקופת התלמוד, לחכמים היה מוצמד מתורגמן. על ההשערות, המתורגמן לא היה מתרגם דברים אלא אומר בקול את הדברים שהחכם בעל הקול החלש לא יכול היה להשמיע. אני מניח שלצד זאת היו לו גם יכולות רטוריות כלשהן, על-מנת להעביר את הטענה באופן הטוב ביותר. עוצמת הטון ואופן הדיבור הרי משפיעים היטב על קבלת הטיעון בידי אנשים אחרים, והתלמוד הרי כולו ניזון מוויכוחים סוערים שלנמצא בהם יש תחושה כאילו מדובר בחיים ומוות, וכל נקודה וכל הלכה היא עקרונית ממש ומשנה סדרי עולם. כשאני חושב על זה, כחלק מהניסיון ליצור שוויון הזדמנויות לכל החכמים, המתורגמן בא לתת את האפשרות גם למי שאין לו את היכולת לדבר בבירור.
שבוע שעבר שב מעמד המתרגמים הסימולטניים למקומו. שגיאה טכנית קלה איפשרה לאותו אחד שקולו לא נשמע ברבים להישמע [
ראו סרטון]. "אני לא מבינה את זה... היו חמש, או עשר החלטות של הוועדה לזכויות האדם בנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני... כאילו אין עוד דברים רעים שקורים בעולם?", בעודה נותנת הד למה שכל ישראלי מרגיש.
הדיונים החוזרים והנשנים על הסכסוך הקטן שלנו במזרח התיכון, משל היה האירוע הגדול ביותר בהיסטוריה, או לכל הפחות הפתח לחורבן העולם. מהי האובססיה של פעילי 'זכויות אדם' אל ישראל? איך נוצרה הברית המשונה בין האיסלאם הרדיקלי ואנשי המוסר הנאור?
התשובות לשאלות האלו אינן פשוטות, כי קו ההיגיון של שמירה על זכויות אדם אינו חופף בהכרח עם הקריאות החד-משמעיות נגד ישראל. ברם, קשה להתעלם מהפרת זכויות האדם שמתרחשות בשטחים, רק השבוע נשפטו חיילי צה"ל למאסר על התעללות בפלשתיני כפות. מצד שני, כשוועדה לזכויות האדם קוראת להפרה של זכותם של שלוש מאות אלף איש לזכות הקניין ולהטלת סנקציות על ישראל וכמובן השיא - דוח גולדסטון, ברור שיש משהו בעייתי בהתנהלות פה. האובססיה מישראל אינה פוסקת. והרשו לי להניח שלא מדובר פה לא באהבת הפלשתיני ולא רק בשנאת ישראל, הגם ששתיהן סיבות רלוונטיות במידת מה. מדובר בציפייה כללית ממדינת ישראל ליותר.
מה משותף לישו, ליוחנן המטביל, ליוספוס פלאביוס, לקארל מארקס, לאיין ראנד, לזיגמונד פרויד ולאלברט איינשטיין? כולם השפיעו רבות על הציוויליזציה העולמית, בייחוד זו המערבית. ועוד דבר אחד קטן, הם יצרו את ההשראה לפרוטוקולים של זקני ציון, כיוון שהם יהודים כולם. קחו את ההשפעה הזאת, את קביעת הערכים, הנורמות והמוסר שהאנשים הללו הובילו, תרכזו את כל היהודים במקום אחד, שתהיה להם מדינה. ולא סתם מדינה, מדינה בארץ ההיסטורית שלהם, פלשתינה, היא ארץ ישראל. ולא זו בלבד - העם הזה עבר את השואה, נלחם במלחמה מטורפת וניצח וחזר למחוזות ההיסטוריים שקשרו אותו אל הארץ הזו. העולם מצפה לבשורה מציון.
מתעסקים בהסברה בציון, בינתיים מתעסקים בהסברה. ההסברה נועדה לדברר את הצעדים שלנו בעולם, להעביר את הרציונל באופן בהיר, מובן, קריא, ברור. אחרי שלושת אלפים חמש מאות שנים של קביעת הנורמות והערכים לכלל העולם, אחרי ששתי דתות מרכזיות נוצרו מתוך עולם הערכים היהודי, אחרי שבודדים מאיתנו היוו מגדלור ערכי לעולם, התרכזנו כולנו ביחד ועצרנו להמתין ולשמוע מה יש לעולם לומר באשר לגורלנו. עכשיו ארה"ב וצרפת קובעות אם המדינה שהכריזה שהיא רוצה להשמיד אותנו תוכל לפתח את הכלים לעשות זאת. עכשיו הפלשתינים ממשיכים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
ואז, כאלומת אור בחשיכה הגדולה הזו, המתורגמנית האוביקטיבית הזו, נתנה לנו הזדמנות להיזכר בכך שמשהו לא בסדר. הפכנו להיות הבעיה של העולם, כי לא הבאנו לפתרון שלו. הבעיות שלנו הן לא הבעיות של העולם, אלא להפך – הבעיות של העולם הן הבעיות שלנו. אם נשנה את הגישה ונפעל כך, נשוב לקבוע את הנורמות המוסריות, את הערכים ואת דרכי הפעולה – נוכל להשתחרר מהצורך בתקלות טכניות ובמתורגמנים ונוכל לדבר בשם עצמנו.
בינתיים צה"ל מתכונן לעימותים אפשריים עם הפלשתינים 
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
