מי פלש למי?

כתבתה של מיקי חיימובי'ץ, על קיומה של ה"סכנה החרדית" בפלישה לאזורי המגורים של ה"ערים החילוניות", היא עוד אחד ממעללי הפטרנאלזם והדיסאינפורמציה של צאצאי הפולשים האמיתיים. נכון אומנם שלא מעט עיתונאים ואנשי ציבור חילוניים יצאו כנגד הגב' חיימובי'ץ וכנגד ניסיונה לצייר (בכתבת הטלוויזיה שהכינה) את מצוקת הדיור החרדית כ"פלישה", אך הם עשו זאת מהצד הדמוקראטי של העניין, ויפה שעשו זאת. אך יש להעמיד כאן נקודה אחרת - לחשוף את השקר שבעניין הצגת הציבור החרדי כ"פולש" לטריטוריה שלא לו. השקר הזה הוא רק הוא עוד תמונה עצובה ועלובה בדיסאינפורמציה ההיסטורית והתקשורתית המתבצעת במדינה הזו נגד הציבור החרדי.

זוהי דיסאינפורמציה שיש לה גם היבט סוציולוגי ופוליטי חמור: הצגת המהגר כיליד והפיכת היליד למהגר. אפילו לנאמני האפרטהייד הלבן של דרום אפריקה ורודזייה (היום זימבווה) לא הייתה עזות וחוצפה כזאת.זו איננה רק נקודה שבה מתעמרים בדמוקרטיה ובזכויות האחר אלא ישנה כאן מגמה מכוונת של רה סוציליזציה והעלמת האחר, תוך דה-לגיטימציה על בסיס שקרי ההיסטוריה.

הייתי שמח אם אותם עיתונאים דמוקרטים וליבראלים - שיצאו נגד הגב' חיימובי'ץ, היו צועדים צעד נוסף. הצעד הנוסף שמתבקש מאותם עיתונאים הוא לערוך כתבה תחקירית על ה"פלישות" האורבאניות והסוציולוגיות של הציבור היהודי - החילוני במאה השנים האחרונות, ואז יסתבר לנו שה"פלישה החרדית" ל"ערים החילוניות" איננה אלא השמעת הפזמון "אייך שגלגל מסתובב", אך הפעם ללא אלימות, ללא שטיפת מוח וללא כפיית "חינוך מחדש" באמצעי טרור והשבתת פרנסה.

עד לפני כמטה ועשר שנים הרי ששומרי התורה והמצוות היו רוב מוחלט בארץ הקודש. ה"מושבות הציוניות" - שתלמידי התיכונים לומדים עליהן, היו כמעט כולן על טהרת הקודש. יואל משה סלומון - נשוא אחד השירים היותר רעיוניים של אריק איינשטין המנוח, היה יהודי תמיר עם זקן, פאות וכמובן עם כיפה שחורה לראשו. המושבה פתח תקוה הייתה מושבה חרדית של יהודים עבדקנים מירושלים החרדית שרבם עקיבא שלזינגר היה הרב וה"מוכתר" גם יחד ואשר הוראות הרבנים החרדים מי"ם היו עבורו ה"נעשה ונשמע".

המושבה מזכרת בתיה - היום עיירה מודרנית וחילונית לגמרי, הייתה אז המושבה האדוקה ביותר בדת וששמרה יחידה את שנת השמיטה הראשונה (תרמ"ט - ולאחר אלפיים שנות גלות) תוך התעמרות פקידי הברון רוטשילד נגדה, בשל כך. גם העיר רחובות של היום - שבשני העשורים האחרונים מנסים לעצור את התפתחות השכונות החרדיות בתוכה, הייתה מושבה חרדית לכל דבר. יהודי שומר תורה ומצוות - ר' מיכל פינס שמו, היה האיש שהשתדל אצל הברון רוטשילד ושאר שועי עולם, למצוא מימון לבנייתן של המושבות גדרה, כפר סבא ואחרות ולישבן בשומרי תורה ומצוות. העיר צפת - שבטח חיימובי'ץ ושכמותה טוענים היום שהיא "מתחרדת", הייתה באותם ימים עיר של מאה אחוז יהודים חרדים שקרוב לאלף שנה חיו בה מדור לדור וכך גם בטבריה, בחברון, בירושלים, בשפרעם, בכפר יאסיף, בפקיעין, בשכם, ביפו וב...עזה(!).

הכל החל להשתנות משנת 1918 והלאה.

ההיסטוריה הזו שציינתי כמעט ואיננה מלומדת בבתי הספר ה"ממלכתיים" ואפילו לא ב"ממלכתיים דתיים". משנת 1918 החל הגלגל להסתובב בפעם הראשונה. לא רק העליות הציוניות שינו את הדמוגרפיה ולא רק הענקת את ה"סרטיפיקטים" (אשרות הכניסה) באופן מפלה לציונים חילוניים מאירופה שינתה את הדמוגרפיה בישובים ובערים החרדיות, אלא גם הרה סוציאליזציה הכפייתית שערכו המהגרים החדשים לאוכלוסייה המקומית, ובמיוחד ב"קליטת העלייה" שלפני ואחרי הקמת המדינה.

את בני וצאצאי העליות התחמניות - מסוף המאה ה-19 ועד תחילת שנות ה-30, דרגו להעביר לחינוך חילוני תוך השפלת המסורת והתרבות הישנה, צאצאים רבים ליושבי הארץ החרדים והספרדים (ה"ישוב הישן") עברו אף הם דרך ה"מסננת" התרבותית הציונית ואילו לאחר הקמת המדינה החל המכבש האנטי דתי לפעול חזק יותר נגד צאצאי עולי ארצות ערב וניצולי השואה. מגזיזת פאות והרעבת ילדים ששמרו את יום הכיפורים כיתומי שואה בקיבוצים, ועד חטיפת ילדי תימן ורציחתו של ר' סאלם יעקב ג'רפי (על מחאת השבת שלו במחנה העולים עין שמר), הייתה הדרך שבה המהגרים הציונים ניסו לשנות הדמוגרפיה - מחרדית לחילונית, ובאמצעות החינוך החילוני ו/או ה"פנקס האדום" של ה"הסתדרות הכללית".

עיירות עולים ושכונות עממיות - שקלטו עליה דתית וחרדית, החלו משנות ה-50 ומעלה לאבד את ציויונן היהודי - דתי בגלל אותה כפייה חילונית שלא בחלה גם בקיפוח הפרנסה למי שרצה לא לעבור על דתו. כך הפכו העיירות קריית שמונה, אור יהודה, אור עקיבא, שלומי, מעלות, חצור הגלילית, בית שמש (...), קריית גת, קריית מלאכי, שדרות, אופקים, ירוחם, דימונה, יהוד, בית דגן ואפילו נתיבות וראש העין ל"חילוניות" ועימן עברו את התהליך הכפייתי הזה שכונות שלמות בת"א, חיפה, חדרה, נתניה, פתח תקוה, כפר סבא, בת ים, רחובות, ירושלים, באר שבע, אשדוד, אשקלון, ראשון לציון ובעוד בהרבה ערים אחרות ואף בכל "מושבי העולים", את אותו תהליך. בהיסטוריה המשוכתבת ובתקשורת המגויסת איש כמובן לא כתב על כך שה"אזורים החילוניים" היו בעצם מיושבים קודם לכן ברוב מוחלט של שומרי תורה ומצוות.

אבל מה לעשות ולמרות כל אלה - ולמרות הבאת מאות אלפי נוכרים מבריה"מ לשעבר, הרי שהגלגל החל להסתובב בשנית והפעם ללא כוח, ללא אלימות וללא כפיה. היה זה הקב"ה בכבודו ובעצמו שהוכיח - והכל אירע כמו שנאמר בהפטרת "רני ושמחי", כי "לא בכוח ולא ברוח כי אם בקול דממה דקה", החל הגלגל הדמוגראפי להשתנות מסוף שנות ה-80 ועד היום.

גב' חיימובי'ץ איננה מבינה שתלמודי התורה של החינוך החרדי לא קמו - בשני העשורים האחרונים, כדי להפוך חילוניים לדתיים, אלא הת"תים הללו קמו כדי לספק צרכים של אוכלוסייה חדשה וישנה שחלקה נולד מאלה שהוריהם הועברו על דתם כשהגלגל הסתובב בפעם הראשונה. והיום גב' חיימובי'ץ (ושכמותה...) איננה מבינה כי התקיים ומתקיים בעם ישראל המשפט המקראי של "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". אני מבין היטב את התנגדותה של הגב' מהתקשורת המגויסת ואת כאבה הכפרני למול התגשמות פסוקי המקרא אבל לא ארץ נוכרייה אנחנו יורשים אלא אנחנו שבים לערי אלוקינו מימים ימימה ומקיימים את הפסוק "ושבו בנים לגבולם". ולכן, אם הגב' חיימובי'ץ תראה בשבוע הבא מול ביתה את המשפחות החרדיות שהיא כל כך מפחדת מהן הרי שתדע לה כי הללו לא באו לנשל אותה אלא פשוט הן חוזרות - בעקבות הגלגל שמסתובב, למורשת הדמוגרפית שממנה אבותיהן נושלו בעבר בישובים ובערים כמו רחובות, גדרה, כפר סבא, פתח תקוה, ראש העין, מזכרת בתיה, תל אביב - יפו, עפולה, טבריה, צפת ועוד.