הפרקליטות מציגה: שני משה קצב

שופטיו של משה קצב הציגו בפנינו לא מעט תסריטים דמיוניים. על-פי התסריט של בית המשפט המחוזי, מכוניתו של קצב חונה בבדידות מזהרת בתוך שטח מגודר במרכז הפארק הלאומי ברמת גן, ועקב הצפיפות בחנייה הריקה לא מצליח נהגו של קצב לצאת ממנה במשך שעה שלמה. לעומת זאת, על-פי התסריט של בית המשפט העליון, בשעה שקצב אונס את א' בבית הטקסטיל שבתל אביב, משוחחת א' בטלפון הנייד שלה עם משרד התיירות שבירושלים. מתשובת הפרקליטות לבקשתו של קצב למשפט חוזר מסתבר שאנשי הפרקליטות קיבלו השראה מהשופטים, והחליטו אף להתעלות עליהם ולהציג בפנינו תסריט על פיו קצב אונס את א' בבית הטקסטיל, ובעת ובעונה אחת מתקשר מהטלפון שבמכוניתו לחברו ולביתו.

מבלי להכביר בפרטים יצוין רק שעל-פי פסק הדין של השופטת נאור, "בהחלט אפשרי" ששתי שיחות טלפון שבוצעו ממכוניתו של קצב לנייד של א' ממשרד התיירות, בוצעו על-ידי נהגו של קצב. על-פי השופטת נאור, הנהג רצה לדבר עם קצב שלא היה ברשותו טלפון נייד, ושכיוון שהנהג ידע שקצב מצוי עם א' בבית הטקסטיל, הוא התקשר לנייד שלה.

על-פי פלטי שיחות הטלפון, בוצעו ממכוניתו של קצב ארבע שיחות: בשעה 17:58 לנייד של א', בשעה 18:02 לחברו חזי צאיג, בשעה 18:06 לביתו, ובשעה 18:09 שוב לטלפון הנייד של א'. על-פי פלטי השיחות מהנייד של א' היא קיבלה את שתי שיחות הטלפון האמורות מהטלפון שבמכוניתו של קצב, וביניהן היא שוחחה במשך למעלה מחמש דקות עם משרד התיירות בירושלים.

על העובדה שעל-פי השופטת נאור, בזמן שא' נאנסה על-ידי קצב היא דיברה בטלפון עם משרד התיירות הצבעתי כבר במאמר קודם שפורסם באתר זה. אבל בבקשתם למשפט חוזר התמקדו עורכי הדין רזניק וסהראי דווקא בעובדה שלא ייתכן שהנהג התקשר לחברו של קצב ולביתו, ולכן לא ייתכן שהנהג היה זה שהתקשר לנייד של א'. לטענה זו עונים אנשי הפרקליטות כדלהלן: "גם אם ניתן להניח כי מרבית שיחות הטלפון מן הרכב נעשו על-ידי המבקש עצמו, ובפרט כך, שיחות מסוימות למקורביו שלו – הרי אין בכך כדי להכריע את גורלן של שיחות אחרות מן הרכב".

על-פי התסריט שמציירים לנו אנשי הפרקליטות, מיד אחרי שנהגו של קצב דיבר עם קצב האונס את א' במשרדו שבבית הטקסטיל, התקשר קצב מהמכונית "למקורביו שלו", ומיד אחרי שסיים קצב את שיחותיו אלה, שוב התקשר הנהג לנייד של א' "כאשר ברור לנהג כי א' שוהה עם המערער בבית הטקסטיל" (הציטוט מפסק הדין של השופטת נאור).

על תשובתה זו של הפרקליטות חתומים ג'ואי אש, מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, וסגניתו נעמי גרנות. ונותר רק לשאול האם באמת הם אלה שזכאים לרשום לזכותם את שיא גינס בטמטום משפטני, או שיש להניח את הכתר על ראש מתמחה צעיר/ה, שמיהר/ה להגיע לפגישה בבית קפה ולא הספיק/ה להתעמק בפרטים, ולכן הסתפק/ה בכתיבת המשפט המבריק: "אין בכך כדי להכריע את גורלן של שיחות אחרות מן הרכב". אכן גורל אכזר.