פרופסור שכטמן כנשיא מועדף

אל מול אינפלציה של מועמדים אפורים ומשופשפים מן הכנסת לכהונת נשיא המדינה החדש, יש, מן הסתם, עדיפות עליונה לאישיות מבחוץ - הלא הוא דן שכטמן, חתן פרס נובל.

אז נכון שלא כיתר המועמדים לתפקיד המורם מעם, אין פרופסור שכטמן חבר-כנסת מן השורה. בתור שכזה סיכוייו, מן הסתם, קלושים, אומנם להיבחר, באשר במציאות הישראלית האפורה מקנן ספק גדול למדי אם אכן ייאותו עשרה נבחרי ציבור להתעלות על עצמם ולתמוך בהצגת מועמדותו לתפקיד של מי שאינו נמנה עם "קליקת" הח"כים.

אלא שהיו בעבר כבר מספר תקדימים, כמו חיים ויצמן ואפרים קציר למשל - שני מדענים מבחוץ, שבחירתם מוכיחה, קבל עם ועדה, שאפשר בהחלט גם אחרת. מעבר לכך, בציבור הרחב מסתמנת אהדה ברורה מועדפת דווקא לפרופסור שכטמן. מוכיח זאת בעליל סקר דעת-קהל של מכון רפי סמית, שנערך השבוע, ולפיו חתן פרס נובל הוא זה שצועד בראש מצעד המועמדים לנשיאות.


מפיח תקווה


למען הגילוי הנאות צריך עם זאת להודות שהמדובר, אומנם, במדען מהולל, אבל גם במי, שכמו דון קישוט, העז בעצמו לקפוץ לבריכה עמוקה שאין הוא שוחה בה.

ואף-על-פי-כן אין הוא נאיבי. כאוריין מדעי, שחולל בתגליותיו מהפכה אמיתית, הוא נשמע איש-בשורה, העשוי לייצג את מדינת ישראל בכבוד הראוי לה. אל מול עסקונה של ח"כים עייפים ונלאים, הנעדרים כל בשורה חדשה - דני שכטמן הוא מאור יחידי ויוצא-דופן בתוך מנהרה אפלולית וכמי שמפיח תקווה מול ייאוש האוחז ברבים כל כך מאיתנו.

כך או אחרת ברור למדי שהצגת מועמדותו של פרופ' שכטמן, אף שנעשתה על דעת עצמו, איננה חלילה לצורך כבוד. לכימאי הדגול יש כבר ממילא קוריקולום עשיר מכדי להתלות בחסדי אחרים. כמי ששמו יצא לפניו בענוותנותו הרבה - חזקה עליו שכל מאווייו הוא להוציא את ארצו מן הבוץ שבו היא שקועה עד צוואר.