זיני, החבר של בוש, רוצה הפסקת אש

זיני. חבר טוב של בוש. הוא רוצה להביא להפסקת אש. כולם, למעשה, רוצים שהאש תיפסק.

גם ראש הממשלה. גם פרס. גם יוסי ביילין. השאלה היא מה עושים אחר כך. מתחילים להתדיין על מיקומה של "המדינה הפלשתינית" ועל "זכות השיבה" ועל הר הבית - או שאומרים לכל העולם: ארץ ישראל הובטחה לעם היהודי, לא רק בתנ"ך, אלא בכל מסמך בינלאומי מאז הצהרת בלפור וכתב המנדט הבריטי שניתן על-פיו, ועתה כל מה שהעם היהודי מוכן לדבר עליו צריך להיות נוגע אך ורק לגבולותיה של המדינה היהודית.

לא לגבולותיה של המדינה הפלשתינית. אלה כבר נקבעו בידי מי שגזל את חצייה המזרחי של ארץ ישראל מידי העם היהודי ונתן אותה בידי מלך בדואי שהגיע מן המדבר - וביקש לעצמו פיצוי על משהו שהיה מגיע לו, לטענתו, מהבריטים. את מה שהוא קיבל, המלך הבדואי הזה, לקחו הבריטים, בכוח הזרוע, תוך הפרה של הסכמים בינלאומיים, מידי התנועה הציונית.

מאז - יש לעם היהודי רק את מה שנותר מארץ ישראל ההיסטורית. זה לא מעט - אבל זה גם לא הרבה. חלק מן השטח שוחרר במהלך מלחמת העצמאות, ואת החלק האחר שיחרר צה"ל לאחר תשע-עשרה שנים.

שום דבר קדוש לא היה בקווי-שביתת הנשק משנת 1949, ולכן כל מי שמדבר על "הקו הירוק" כעל גבול הלגיטימיות של מדינת ישראל פשוט עושה שקר בנפשו. כל ארץ ישראל המערבית צריכה להיות נחלתו של העם היהודי. אין שטחים כבושים - ואין בהם עם כבוש. יש ריבונות יהודית - ויש תושבים שאינם יהודים. לכולם מגיעות זכויות אזרח - אבל ריבונות מדינית צריכה להיות רק לעם היהודי.

שכן עכשיו כל מה שנותר לעם היהודי הוא חצייה המערבי של ארץ ישראל, שהיא כעשרים ושתיים אחוזים בלבד מן השטח שעליו היו הבריטים צריכים להקים את הבית הלאומי של העם היהודי, שעליה דיברו אומות העולם לאחר מלחמת העולם הראשונה - וזה לא הרבה מדי. לא מוסרית - ולא ביטחונית. היהודים תמיד היו במקומות האלה. הם לא הגיעו לשם במירמה. אבותיהם בנו שם את בתיהם לפני אלפי שנים. בחברון. בשילה. בבית אל. "פלשתינים" לא היו שם. היו שם עמים אחרים שמאז הלכו בדרך כל העמים.

אם יש בכלל "עם פלשתיני", דבר שרבים כופרים בו, לאור תולדותיו של המזרח התיכון מאז ומעולם, שאין בו שום סימן לכך שאי-פעם היתה בו ישות פלשתינית, שאיננה חלק מן העם הערבי הגדול, את עצמאותו הלאומית הוא צריך לחפש בשטחים שממזרח לירדן. רוב האוכלוסיה שם מוגדרת כפלשתינית - ולמעשה אין שם שום עם אחר מלבד "העם הפלשתיני".

אין לגרש, כמובן, אף אחד ממקום מושבו הנוכחי. אולם כל מי שאינו יהודי, ממערב לירדן, אין לו מה לחפש במדינה היהודית. זכויות תושב - כן; זכויות הצבעה לכנסת - לא. יש פרלמנט בעבר הירדן - ולשם צריכות להיות נשואות כל העיניים הפלשתיניות. רק זה צריך להיות הפיתרון - ואם מועצת הביטחון, בהשראת ארה"ב שמחפשת עכשיו שקט תעשייתי כדי שלא יפריעו לה לתקוף בעירק, חושבת ש"מגיע" לפלשתינים מדינה, אז שיקצו להם מדינה במרכז אסיה או על חשבונו של מישהו אחר. לא על חשבון העם היהודי.

היהודים כבר שילמו מספיק. באירופה יודעים את זאת יפה. כולם שם שיתפו פעולה עם הנאצים בפתרון "הבעייה היהודית". תחילה ביקשו מהצ'כים לתרום את חירותם לטובת שלום עם הפיהרר הנאצי, ואחר כך ביקשו לרצות אותו בכך שהפקירו את היהודים לגורלם. אין מדינה באירופה שתושביה נקיים מאשמה. שישה מיליון יהודים שילמו בחייהם על הטעויות של מנהיגי אירופה - שלהן היה שותף גם הנשיא האמריקני דאז. תמיד יש אי-שם נשיא אמריקני שאוהב לשלם בדמם של אחרים.

עכשיו אסור לנו להסכים לעוד תשלום. נגמר לנו הכוח. גם אין לנו ממה לשלם. ארץ ישראל המערבית היא כה קטנה עד שבקושי אפשר יהיה לבנות בה מדינה אחת נורמלית, ברת-קיימא, שבה יוכלו היהודים להגן על חייהם מפני כל דורשי רעתם - וכאלה יש, למרבה הצער, רבים מאוד.

את זאת עלינו לומר עתה לזיני. אנחנו לא חברים שלך - ולא של הנשיא שלך. כבר היה לנו חבר בבית הלבן - אבל התברר לימים שהוא סתם נואף ושקרן וגם קצת טיפש. הסכמי אוסלו המטורפים נולדו בתקופתו - ועכשיו אנחנו סופרים בגללם מאות הרוגים.

לכן עכשיו בוש צריך לחפש לעצמו חברים במקומות אחרים. אם הוא רוצה לתקוף את עירק - שיעשה זאת. אנחנו, הפעם, לא נשתוק ולא נתקפל, ולא נספוג בלי להגיב. צריך גם את זה לספר לזיני.

הזיני הזה בוודאי אוהב כשאומרים לו את האמת בפנים.