גם סרוגים צריכים להפגין

באמצע שנות התשעים התקיימה בירושלים הפגנת ימין גדולה, שכללה מאות אלפי מפגינים נגד מדיניותו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין. את ההפגנה הענקית החרימה ישיבת הדגל של הציונות הדתית - מרכז הרב.

הסיבה לכך הייתה הכותרת שניתנה להפגנה "אין ממשלה בישראל". בישיבה המרכזית הממלכתית סברו כי גם ממשלה הנשענת על רוב קטן היא ממשלה לגיטימית גם אם המחלוקת איתה עזה.

מטרת העצרת אין בה די כדי להכשיר השתתפות בה, ונדרשת גם כותרת ראויה. כאשר שמע הרב חיים דרוקמן, מזקני רבני הציונות הדתית שססמת עצרת החרדים בירושלים היא שמדינת ישראל נלחמת נגד מלכות שמיים, הוא הזדעזע והתקומם וקבע כי אין מקום לציבור הכיפות הסרוגות בעצרת.

יש בהחלט מקום למחאה דתית-לאומית נגד הניסיון להכתיב לישיבות את סדרי ההתנהלות והלימוד, ואפילו תוך הפניית אצבע מאשימה נגד אלה המבקשים לייצג אותה בכנסת - נפתלי בנט וחלק מאנשי הבית היהודי, שאינם שמים את חיזוק התורה ומוסדותיה בראש סדר העדיפות. אולם הפגנה זו אינה יכולה להיעשות בכפיפה אחת עם ההפגנה החרדית, וזאת נוכח חילוקי הדעות ההשקפתיים בין שני הציבורים.

אין זה אומר שבעתיד לא יוכלו שני הציבורים להפגין ביחד. בעבר עשו זאת בהפגנה נגד בית המשפט העליון ב-1999. אין חובה שהמסרים של המפגינים יהיו זהים, אך לכל הפחות הם אינם יכולים להיות סותרים.

העצרת הנוכחית, באשר היא נושאת דגל המבקש להילחם במדינה במקום לחזק אותה ושהמפריד בה רב על המשותף, היא אינה מקום לנשיאה בעול של חובשי הכיפות הסרוגות עם אחיהם החרדיים. יתכבדו הדתיים הלאומיים ויקיימו עצרת נפרדת.