משבר? לא אצלנו

ביום שלישי ה-18.3, ציין העולם את יום העובד הסוציאלי הבינלאומי. מדינות, דתות, ארגונים ופרטים, עצרו לרגע את מרוץ החימוש הבלתי פוסק וציינו במשותף יום שכולו מוקדש למקצוע העבודה הסוציאלית. פתיחה זו מצטיירת כמו תחילתה של בדיחה או בדיה. אולם לשמחתנו אין זהו המצב.

ביום שלישי האחרון אכן ציין העולם את יום העובד הסוציאלי הבינלאומי. העולם בחר לעצור ולהוקיר, ולו לרגע קט, מקצוע שלם שפועל יומם וליל לשיפור חייהם של מיליוני פרטים, משפחות וקהילות ברחבי הגלובוס, מקצוע שחורט על דגלו את ערכי השוויון, הצדק והאמונה באדם, מילים שבעולמנו כבר הפכו לסיסמאות ריקות מתוכן. מקצוע שעוד מקיים את השרידים האחרונים של מדיניות הרווחה והאחריות המדינית שבעבר כה התגאינו בה. אך מעל לכל, העולם בחר לחגוג את הסולידריות החברתית, את האמונה בשינוי ואת קבלת האחר.

הצדקת מצירות

נושא היום התהווה סביב "פתרונות מקצוע העבודה הסוציאלית למשבר החברתי והכלכלי". בשורשו של משפט זה עומדת התובנה שרבים מאתנו מעדיפים לעצום את עינינו אל מולה. "משבר". "פתרונות". כותרת זו לא נקבעה אגב אורחא, ותוכנה אינו מכוון להצדקת מציאות מסוימת. ההפך הוא הנכון. כותרת זו באה להזכיר לנו כי במציאות האינדיבידואליסטית בה מדינות מתעלמות מאחריותן כלפי אזרחיהן, קיים משבר. משבר עמוק של עוני, של מצוקה ושל ניכור חברתי. ובאופן פרדוקסלי, ועל-אף הדעה הרווחת, אין אלו הם העובדים הסוציאליים שאחראים למשבר זה. גם כאן ההפך הוא הנכון. במציאות בה קצבאות מקוצצות, עמותות פרטיות לוקחות לידיהן תפקידים שהמוסדות הציבוריים הזניחו מזמן, והממשלה איננה רואה את הדאגה לרמת חייהם של אזרחיה ואת רווחתם כערך עליון, מקצוע העבודה הסוציאלית הוא בין עמודי התווך היחידים שנותרו לאזרחי המדינה.

איני באה להקל ראש ולהפיל אשמה על גורמים חיצוניים בלבד. טעויות מתרחשות ומקרים מתפספסים. אולם אם יש מסר שאנו יכולים לקבל מיום העובד הסוציאלי הבינלאומי שחל לפני שבוע בודד בלבד, מסר זה הוא שעלינו לשאת מבטינו ולבחון בצורה ביקורתית את המשבר הפוקד אותנו כחברה, לפני שאנו מוקיעים מקצוע שמנסה לתת לו את הפתרונות. עלינו להבין שכחברה ומדינה אנו חוטאים בעצימת עיניים אל מול המוחלשים בחברה ומותירים לא פעם למשבר להחריף. עלינו להבין שהעובדים הסוציאליים מנסים בכל מעודם לשמר מדיניות שכבר אינה הלך רוחה של החברה, ושעל-אף המציאות הקשה, נלחמים בכדי שכל פרט יוכל לחיות את חייו בכבוד. רק בעזרת חשיבה זו, נוכל לחגוג כחברה בעוד מספר שנים את יום העובד הסוציאלי הבינלאומי ללא ציניות, ובגאווה.