זהירות: משטרת-מחשבות בצה"ל

קהות-חושים וצרות-אופקים,קונפורמיזם עיוור וליקוי-מאורות, הם שהביאו להדחתו האומללה של צוער מקורס-קצינים בצה"ל, רק משום ששרבט לתומו במחברת שלו את דיוקנו של הצורר אדולף היטלר, לצד דיוקניהם של מיקי מאוס והארי פוטר.

רק אינדוקטרינציה לאומנית חשוכה ופסיכוזת-שואה יכלו להניע את המג"ד המדיח ואת מפקד בה"ד 1 לסלק מן הקורס צוער יצירתי שכזה, שהוא עצמו נכד לניצולי שואה, ושעשה מה שעשה בתמימות של ממש, בשעת הרצאה שנשמעה משעממת ומייגעת מדי.

אין זאת כי אם דעתם של ראשי בה"ד 1 פשוט נטרפה עליהם, כאשר תיארו את האיור התמים כ"פשע נתעב", שיש בו עילה לאשפוז פסיכיאטרי. אלא שהאמת ניתנת להיאמר שמי שבאמת ראויים לאשפוז שכזה הם אותם קצינים בעצמם, שהפכו שעשוע סתמי וחסר-חשיבות לפשע, ושיתר על כן גם הטיפו מוסר ל-300 הצוערים האחרים בקורס על שלא מצאו לנחוץ לדווח להם על, מה שהם כינו, "זוועות הנאצים".

אסוציאציה

בעקבות המעשה האווילי של ראשי בה"ד 1, מן הראוי היה שצה"ל יסיק את המסקנות המתבקשות ממנו. אחרי ככלות הכל הדברים אמורים במפקדים המתנהלים כמשטרת-מחשבות נוסח אורוול. ספק גדול אם קצינים חשוכים שכאלה ראויים בכלל לשמש מפקדים בבית הספר המכשיר קצינים לצה"ל.

פרשת ההדחה האומללה של הצוער, על לא עוול בכפו, הזכירה לי את "הדיקטטור הגדול" - סרטו הקלאסי של הקומיקאי צ'רלי ציפלין משנת 1940, שבו גילם, בכישרון יוצא דופן, את דמותו של הצורר הנאצי אדולף היטלר, כשהוא מסובב על אצבעו את העולם כולו. אלא שבהבדל מהותי מהצוער המודח מבה"ד 1, שזכה לקיתונות של שופכין מצד מפקדיו הישראלים - הייתה מנת חלקו של "הדיקטטור הגדול" של צ'פלין דווקא חיבה והערצה ללא גבול על-ידי מבקריו, ובצדק.