כמו בהרבה מקרים של נתונים וסטטיסטיקות, גם בדוח של הנהלת בתי המשפט לשנת 2013 יש לצלול לפרטים כדי להגיע לתובנות החשובות באמת. לא נשאיר אתכם במתח: הבעיה הייתה, נותרה וכנראה גם תישאר ריבוי עורכי הדין.
למרות כל המאמצים, המלאי לא מצטמצם בצורה משמעותי. אם אשתקד נסגרו 4% תיקים יותר מכפי שנפתחו, זה אומר שיידרשו 25 שנה כדי לחסל את המלאי. זה טוב יותר מאשר שיעור הסגירה בכמה מן השנים הקודמות, טוב פחות מאשר ב-2012, אבל בגדול - זה השיעור הממוצע. זה אומר שהשופטים כבר עושים כמיטב יכולתם, וזה לא מספיק. אולי אפשר להשיג עוד אחוז בעוד יותר יעילות, אך התוספת הזו תהיה שולית ולא תפתור את הבעיה מן השורש.
יש בישראל 666 שופטים על 664 תקנים, מה שאומר שהבעיה איננה מספר השופטים. אפשר כמובן להחליט שמכפילים את המספר, אבל זה גם לא כלכלי, גם לא אפשרי מבחינת תשתיות, וגם תהיו בטוחים שיקרה בדיוק מה שקורה כאשר מרחיבים כבישים: יש יותר תנועה.
כדאי לבחון גם את סוגי ההליכים. בבתי המשפט המחוזיים מהווים הליכים אזרחיים 83% מן המלאי, ובבתי משפט השלום - 73%. זה אומר, שהרוב המכריע של המלאי נובע מהליכים אותם יוזמים עורכי דין פרטיים ולא מהליכים אותם יוזמת המדינה (יש הליכים אזרחיים של המדינה, אבל הם מיעוט קטן).
כל אלו ביחד מובילים למסקנה שכבר נאמרה כאן שוב ושוב: הצפת מקצוע עריכת הדין היא הגורם מספר אחת לעומס בבתי המשפט. המון עורכי דין צריכים המון עבודה, ואם אין - הם יוצרים אותה. רוצים עוד הוכחה? תראו את סכומי התביעות שמוגשות לבתי משפט השלום. 69% מאלו שהוגשו אשתקד היו על סכומים שעד 50,000 שקל; רק 2.7% היו מעל מיליון שקל. ושימו לב: רק 14% הן תביעות קטנות, מה שאומר שבכל 55% האחרים מעורבים עורכי דין.
כמי שנוכח בהרבה מאוד הליכים בסכומים קטנים ואף קטנטנים, אני יכול לומר לכם בביטחון מוחלט, שרובם המכריע כלל לא צריכים להגיע לבית המשפט. יש שם תביעות סחטניות, יש שם תביעות בענייני ביטוח שניתן לסיים בפישור/גישור/בוררות, יש שם תביעות של
רשות השידור על אי-תשלום אגרה ועוד ועוד ועוד. חלק ניכר מהן מריחות (מסריחות?) למרחקים כנובעות מרצונו של עורך דין להשיג עבודה והכנסה.
משמעות הדבר ברורה: בתי המשפט כמובן חייבים להמשיך להתייעל ולקצר את ההליכים, אבל בסופו של יום - זהו אקמול לקדחת. הבעיה לא תתחיל אפילו להתקרב לפתרון כלשהו, כל עוד נוספים מדי שנה 1,000 - 1,500 - 2,000 עורכי דין, שלרובם אין פרנסה ושחלק גדול מאוד כלל אינם ראויים להיות עורכי דין. הדוח שפורסם היום מצביע שוב בצורה שאין ברורה ממנה על המחלה הקשה ממנה סובלת מערכת בתי המשפט - ואשר פתרונה כמעט שאינו בידיה. אם כל הנוגעים בדבר, ובראשם
ציפי לבני, לא יתעשתו במהירות - המחלה הקשה הזו עלולה להפוך לסופנית.
