- "לב חכמים בבית אבל - ולב כסילים בבית שמחה" - (קהלת)
- "אויב גלוי הוא קללה - אבל מעמיד פני ידיד גרוע ממנו" - (בנג'מין פרלנקלין)
האיום החדש האיחוד המלאכותי שעשה אבו-מאזן עם חמאס עזה, מעמיד את ממשלת ישראל בפני אתגר חדש, מחד מסוכן ומאיים שמאידך משחק לידי ישראל שטענה כל השנים, שאבו-מאזן אינו הדמות לעשיית הסכם עם ישראל.
אם יש פרשנים, מומחים או חולמים שהאיחוד הוא הזדמנות היסטורית או פריצת דרך להסכם כלשהו - הם חיים בעננים, מפרשים את המצב בצורה וירטואלית ומנותק מהמציאות.
האיחוד הוא הצהרת כוונות. מדובר בצירוף של שחקן חדש לצוות המו"מ, צד שלא מכיר בישראל, לא במדינה, לא באזרחיה ולא בקיומה.
אבו-מאזן ברח פעם נוספת. כפי שעשה עראפת בקיימפ דיוויד, כפי שעשה אבו-מאזן בסיום השיחות עם אולמרט/
ציפי לבני, הוא עשה זאת שנית. ברח לזרועות אויביו מבפנים שמקבלים בחיבוק דוב וימחצו אותו בהזדמנות הראשונה.
המדיניות של ממשלת ישראל הוכחה כנכונה. כל מי שפקפק עד עכשיו, בעמידתה האיתנה של ישראל בסעיפי ההסכם, לא האמינו לאבו-מאזן, לחיוכיו ושקריו, קיבל אישור מוצהר לגבי כוונותיו האמיתיות.
החמאס שיבלע את פת"ח - עדיף לישראל אבו-מאזן הצליח עד כה לשטות בישראל, בחלק גדול מן הציבור "מהגדה השמאלית" שהאמין שהאיש מבקש שלום, מבקש הסדר ושניתן להגיע לשלום, אפילו זמני, קיבלו תשובה מוחצת.
מעשה אבו-מאזן הוא כמו חיתול עם קאקי בפנים. צדק נתניהו, צודק ליברמן שפרצופו של אבו-מאזן הוא פרצופו של הניה מעזה, הוא פרצופו של חומיני, של נסראללה, המשתקף מהאיחוד.
השתלטות החמאס מביאה את ישראל מול אויב אחד, מוצהר, ידוע שניתן להתגבר עליו, לנצח אותו ואם יהיה צורך, לחסל ולמוטט אותו.
ארה"ב והקהילייה האירופית
הגיע הזמן שהם יבינו עם מי יש לנו עסק, שנתניהו צדק לאורך כל הדרך וששיקוליהם וציפיותיהם מאבו-מאזן התבדו, התאדו ונכזבו. החמאס הוכרז כארגון עוין, וכך צריך להתייחס אליו, לדחותו, לבטלו ולמחוץ אותו.
אבל לא הייתי בונה על כך. העולם צבוע, רעוע, פגוע ולא רוצה להאמין ולראות נכוחה. נוח להם לחלום ולהאמין ברעיונות ובהצעות לא מעשיות.
לדוגמא: חצי האי קרים, אוקראינה, אירן וסוריה - והמערב שותק ומגמגם.
מסקנה: מחד איחוד עם חמאס, אינו מסמל תקופה שקטה ואפילו מסוכנת, אבל מאידך-גיסא, יש לנו אויב ברור, אחד, שניתן להשתיקו ואם צריך וגם לחסלו.
מה שברור,
הסכם אוסלו מת בייסורים וממחלה קשה. מה שנראה שהצוות של ציפי לבני, עבד 5 שנים על ריק (כולל תקופת אולמרט) ותקופת חלומה על הסכם שהיה בפתח, או-טו-טו רק לחתום, נזרק לפח האשפה של האזור וההיסטוריה.
על ישראל לגבש מדיניות חדשה לפי דעתי על נתניהו, לבצע מהלך חד-צדדי, של קביעת גבולות קבע, גבולות ביטחון, גבולות של חזון עתידי.
ברגע האחרון 1. האיחוד, גם אם ייצא לפועל וכנראה שיכשל, משחק לידי ישראל.
2. מאז תוכנית החלוקה ב-47, דרך מלחמת העצמאות של 48 ועד הסכם אוסלו, קמפ דיוויד, ממשלת אולמרט - שהציעה לאבו-מאזן הסכם היסטורי שלא יחזור על עצמו - הערבים וגם הפלשתינים - עושים עבורנו את העבודה השחורה.
4. כלומר: ברגע האחרון שוברים את הכלים וזה פועל לטובתנו.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
