ביקורת מונעת משיקולים זרים

"מנכ"לי חברות הנדל"ן המובילות דניה-סיבוס ושיכון ובינוי נדל"ן מציירים תמונה שחורה של מצב הענף: "משך הבנייה התארך מ-12 ל-27 חודש", "הרשות משווקת מגרשים לא רלוונטיים", דורשים עובדים זרים", אלפי דירות יישארו ריקות" " (מתוך הפרסום בניוז 1 מיום שישי, 9.5.14).

מדובר בחברות בנייה הנמצאות בתחרות חופשית עם קבלנים אחרים ועם יזמים בתחום הבנייה ובתחומים אחרים, בין אם תחרות גלויה ובין אם תחרות עקיפה. תחרות עקיפה קיימת על-אף ייחודיות המוצר: דירה, כי האזרח חופשי לרכוש דירה שנייה למטרת השקעה או לחלופין להשקיע כספו באפיקי השקעה אחרים או ליהנות ממוצר אחר, במקום להשקיע ברכישת דירה.

הקריאה לגורמים ממשלתיים להתערב בתחום קבלנות הבנייה ויזמות הבנייה כדי להקל על היזמים ועל הקבלנים, על חשבון הציבור - היא קריאה להגדלת הרווחים של סקטורים מסוימים בניגוד גמור לאיזון השוק, דבר המהווה פגיעה בתקנת השוק והגדלה מכוונת ובלתי מוצדקת של רווחים לקבלנים וליזמי הבנייה.

אם יזם בניה סבור כי הוא יבנה דירות שלא יהיה להם ביקוש, יקטין היקף עסקיו. אם היזם עובד עם מתח רווחים קטן, יפנה לתחום אחר ויסחור ביהלומים. אין שום עדיפות לתחום הבנייה על פני כל תחום עסקי אחר במשק.

גם בד' אמותיי בעיסוקי בתחום התכנון והייעוץ - במקום להתלונן ו/או לאיים, אכלכל צעדיי.

איני מצליח להבין מהו המקור לתלונות ולאיומים, ככל שהאיומים נרמזים בין השורות. גם ביחסים בין היזמים לגורמי השלטון כך הם פני הדברים: אם יש לשלטון צורך ועניין בהגדלת מספר הדירות באזור מסוים או בכלל, הדבר יבוא לידי ביטוי ביוזמות ממשלתיות מתאימות ואין שום טעם לשאוב יוזמות אלו ולנהל את ענייני המדינה מתוך המשרדים של יזמי הבנייה. תמשיכו בבניין הארץ, או שתחליפו מקצוע, מבלי להידרש לציבור.