מיד אחרי שפרצה המרידה נגד מובארק בשלהי ינואר 2011, עלתה האפשרות ש"האחים המוסלמים" ישתלטו על מצרים. סעודיה לא היססה להביע את התנגדותה לאפשרות זו. ביוני 2012, כשנבחר
מוחמד מורסי נציג "האחים" לנשיא מצרים, הוא ניסה להפיס את דעתם של הסעודים, אך אלה תמכו בגנרל א-סיסי כשהדיח את מורסי ביולי 2013. מאז שהודח מורסי, העניקה סעודיה לא-סיסי מענקים במיליארדי דולרים בשל תמיכתה בסילוקו של מורסי מכס הנשיאות. סעודיה גם חולקת בפומבי על עמדת ארצות-הברית הקוראת לא-סיסי להחזיר את מורסי למשרתו.
ההתנגדות הסעודית לתנועת "האחים המוסלמים" מתבטאת גם בנכונותה להסגיר לידי השלטון המצרי אנשים מהתנועה שנמלטו לסעודיה אחרי שמורסי הודח, והשלטון המצרי החל לצוד את פעילי האחים בטענה שהם ארגון טרור. שאלה שעולה מאליה היא למה סעודיה מתנגדת כל כך ל"אחים המוסלמים", בעיקר נוכח היות שניהם סונים דתיים, והיא מסייעת דווקא לגורמים חילוניים כמו א-סיסי. שאלה זו מתחדדת לאור יחסי העבר בין "האחים" וסעודיה, כשזו העניקה מקלט לרבים ממנהיגי "האחים" שברחו מהדיכוי במצרים, בסוריה, ב
ירדן ובעירק.
התשובות - כולן יחד וכל אחת לחוד
- השם "אלאח'ואן" - "האחים" - היה בתחילת המאה ה-20 השם של המיליציה של אבן סעוד, מייסד הממלכה הסעודית. מיליציה זו הייתה כוח אכזרי שהטיל את חיתתו על שבטי חצי-האי ערב והפיל את שלטונו של השריף חוסיין בן עלי, מלך החיג'אז. כשיסד חסן אלבנא את ארגון "האחים המוסלמים" במצרים ב-1928 הוא אימץ את שם המיליציה של אבן סעוד והוסיף לו את הכינוי "מוסלמים" - כרמז לכך שחברי הארגון המצרי הם מוסלמים, ואילו אנשי צבאו של אבן סעוד אינם כאלו. עד יום מותו ב-1953, לא סלח אבן סעוד ל"אחים" במצרים על מעשה זה.
- אופיה של החברה בסעודיה הוא שבטי, בעוד שאופיין של ערי מצרים - ובמיוחד קהיר - הוא אינדווידואליסטי. בסעודיה הדת משרתת ומחזקת את המסגרת השבטית, את חוקיה, כלליה ומסורותיה, בעוד ש"האחים" במצרים דוגלים בגישה שהדת אמורה להחליף את ההתאגדות המשפחתית-השבטית ולמחוק כליל את נוכחותה בפוליטיקה. שיטת "האחים" המצרית מאפשרת להם לגייס לשורותיהם אנשים מכל שדרות העם ולהפוך לחברה אזרחית מתפתחת המספקת לעצמה את צרכיה התרבותיים, בעוד שהשיטה הסעודית בנויה על קבוצה משפחתית סגורה, שאינה יכולה לקלוט אנשים מחוץ למסגרת המשפחה.
- האיסלאם בסעודיה הוא ממסדי. משפחות חכמי-ההלכה היו מאז כינון הממלכה חלק בלתי נפרד מהשלטון, וכל כתיבתן ההלכתית - ספרים, מאמרים ופסקי הלכה - נועדה לבסס את השלטון ולהעניק לו לגיטימציה דתית. לעומת זאת, הגישה הדתית של "האחים" היא אופוזיציונית, ונועדה להכשיר את הפעילות נגד הממסד השליט במדינות שבהן הם פעלו - מצרים, סוריה, ירדן, עירק, ישראל ועוד. הענף הפלשתיני של "האחים" אף הקים ארגון טרור - חמאס. כל כתיבתם הדתית של חכמי "האחים" נועדה להצדיק את מאבקם בממסדי המדינות שבהן הם חיים. לא ניתן אפוא לגשר בין האיסלאם הממסדי הסעודי והאיסלאם המהפכני של "האחים".
- שיטת ההתארגנות של "האחים" מאפשרת להם להרחיב את פעילותם והשפעתם למדינות אחרות, ואפילו לכאלו שבהן המוסלמים הם מיעוט, כמו ישראל, אירופה וארה"ב. לעומת זאת, שיטת ההתארגנות המשפחתית בסעודיה ובאמירויות מוגבלת למדינות אלו בלבד, והשפעתן יכולה לחרוג אל מדינות אחרות רק בצורה של קניית אנשים בכסף ומעורבות פיננסית בהתפשטות האיסלאם. התרחבות נוכחותם של "האחים" והשפעתם בקרב קהילות חדשות יוצרת אצל הסעודים והאמירויות תחושה שהם מפסידים בתחרות.
- הגישה הסעודית היא "סלפית" המקדשת את העבר המקורי, המפואר, של האיסלאם כדת המחוברת עם המדינה בשלטון דתי ללא פשרות. היא רואה ב"האחים" תנועה פוליטית מודרניסטית שהפכה את האיסלאם לאידיאולוגיה פרגמטית המוכנה להגיע לפשרות עם אידיאולוגיות אזרחיות אחרות המצויות בזירה, כאלה המתנגדות לאיסלאם או שאינן עולות עמו בקנה אחד עמו. כך לדוגמה, יחסם הרשמי החיובי של "האחים" כלפי הקופטים הנוצרים, מרגיז את הסעודים מאוד.
- אסכולת ההלכה הנהוגה במצרים היא האסכולה החנפית, ואילו זו הנהוגה בסעודיה היא החנבלית בגרסה הקיצונית שלה - הווהאבית. כיוון שהאסכולה החנפית מקלה בהיבטים רבים מזו הווהאבית, נתפסים "האחים" בעיני הסעודים כמזלזלים בדת. למשל, הווהאבים מחייבים אישה לכסות את פניה בניקאב בצאתה למרחב הציבורי, אוסרים עליה לצאת ללא ליווי של גבר ממשפחתה, מונעים ממנה לנהוג ברכב ולעבוד במרבית המקצועות. לעומת זאת, החנפים המצרים מתירים לאשה לצאת בגפה לרחוב, לחשוף ברבים את פניה, לנהוג ברכב ולעבוד למחייתה בכל מקצוע מכובד. לסעודים אין ציפיות דתיות מאנשי הצבא החילוניים של מצרים, בעוד שהגישה המזלזלת של "האחים" לדת מרגיזה אותם.
- בסעודיה ובאיחוד האמירויות יש לא מעט אנשים שאינם קשורים למערכת השבטית ולמשפחות השליטות, ואידיאולוגיית "האחים" מתאימה יותר לאורח חייהם ולאופן חשיבתם. הללו היו רוצים לראות את שלטונן של משפחת-סעוד בסעודיה, ומשפחות השלטון באמירויות, מוחלף בקבוצה שאינה משפחתית-שבטית. עליית "האחים" במצרים לנשיאות עודדה מגמה זו והעלתה את מפלס החשש אצל המשפחות השולטות. דאחי חלפאן, מפקד משטרת דובאי, אמר לפני כשנה ש"סכנת 'האחים' על האמירויות גדולה מהסכנה הנשקפת להן מאירן".
- לאורך המאה ה-20 התפתח קיטוב כלכלי בין סעודיה והאמירויות מצד אחד, ובין הציבורים העניים במצרים ובמדינות ערב נוספות - שהם "אזור הבחירה" הטבעי של "האחים". הניגוד הבולט בין העושר בחצי-האי ערב מול העוני, ההזנחה, הפיגור, המחלות והבערות במדינות ערב האחרות יצר קנאה, שנאה, חשדנות ותככנות בין הצדדים. עיתוני ערב מציירים את הסעודים ואת מנהיגי האמירויות באופן נלעג כשמנים מאוד ועגולים - תדמית שאינה רחוקה מן המציאות. ללא ספק, הפופולריות של "האחים" בין המוני האומה הערבית גדולה בהרבה מזו של בית המלוכה הסעודי, ומצב זה אינו נוח לבני סעוד.
- מדינות חצי-האי מקיימות מזה עשרות שנים קשר סימביוטי עם מדינות המערב: הן מספקות למערב נפט וגז, והמערב מגן עליהן מפני איומים חיצוניים: ברית-המועצות, הלאומיות הערבית של גמאל עבד אלנאצר ואירן, והחתרנות של משטרי הבעת' בסוריה ועירק. לעומתן, לאורך המאה ה-20 ראו "האחים" במערב את האויב העיקרי של מדינות המזרח התיכון: הכיבוש הבריטי במצרים מאז הרבע האחרון של המאה ה-19, הכיבוש הבריטי והצרפתי בלבנט מאז תום מלחמת העולם הראשונה, הקמת מדינת ישראל, החומרנות, הניצול הכלכלי, ההגמוניה הפוליטית והמתירנות המגיעה מאמצעי התקשורת המערביים אל כל בית במזרח התיכון. כל אלה נתפסים על-ידי "האחים" כמתקפה של המערב נגד האיסלאם, תרבותו, עמיו, מדינותיו והאינטרסים הכלכליים שלו. הניגוד ביחס למערב בין מדינות חצי-האי ערב ובין "האחים" הגביר את המתח הקיים ממילא בין שני הצדדים.
- ירושלים עומדת במוקד מחלוקת בין סעודיה ו"האחים המוסלמים". מחלוקת זו אינה פומבית, וניתן ללמוד עליה מרמזים בלבד. דעת "האחים" על ירושלים מובעת היטב בדברי אחד ממנהיגיהם, שייח' צַפוַות חיג'אזי בנאום פומבי בפני מאות אלפי תומכים של "האחים" ב-1.5.12, בתחילת מסע-הבחירות לנשיאות של מוחמד מורסי (תודה לממר"י). בנאומו חוצב הלהבות אמר חיג'אזי: "ראינו את חלום הח'ליפות האיסלאמית, חלום ארץ הח'ליפות, מתגשם, אם ירצה אללה, בידי ד"ר מוחמד מורסי, 'האחים', הקבוצה (ארגון 'האחים') והמפלגה שאיתו. ראינו את החלום הגדול, שכולנו חולמים אותו, 'המדינות הערביות המאוחדות'. 'המדינות הערביות המאוחדות' יחזרו, אם ירצה אללה, באמצעות האיש הזה ומי שאיתו. בירת הח'ליפות, בירת 'המדינות המאוחדות הערביות', תהיה ירושלים, אם ירצה אללה (הקהל מריע בקריאות רמות). הבירה שלנו תהיה לא קהיר, לא מכה ולא מדינה, אלא ירושלים, אם ירצה אללה, והסיסמה שלנו תהיה: 'לירושלים צועדים מיליוני שהידים' (הקהל חוזר בהתלהבות על הסיסמה)".
מקרה נוסף שבו מוצגת ירושלים כבעלת חשיבות גדולה על-פי משנת "האחים המוסלמים" אירע כשמנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, שייח' ראא'ד סלאח, הודיע ב-2001 על רצונו להביא לירושלים מים ממעיין זמזם שבמכה, כדי להמחיש את קדושת ירושלים ולחזק את הזיקה בינה ובין מכה. הסעודים שמעו על תוכניתו של ראא'ד סלאח ומנעו ממנו להגיע לחג'. הם כמובן לא סיפקו הסברים, אך הסיבה לסירובם לאפשר לו להגיע למכה - הייתה ברורה.
הסעודים בדרך כלל ממעטים לדבר על ירושלים, וכלפי חוץ הם מדברים על כך שירושלים צריכה לחזור לידי הפלשתינים. עמדה זו נובעת מאי-רצונם להיות מוצגים כציונים, אם יוותרו על ירושלים, וככל הנראה הם חוששים שאם ירושלים תהפוך לבירת המדינה הפלשתינית היא תהיה במוקד ההתעניינות האיסלאמית על חשבון המרכזיות של מכה. המנהיג הפלשתיני עלול להכריז על עצמו "שומר מסגד אל-אקצה", ותואר זה יאפיל על התואר של מלך סעודיה "שומר שני המקומות הקדושים".
חשוב לציין שהתחרות בין המרכז האיסלאמי בחיג'אז שבראשו מכה העיר הקדושה ומדינה הבירה, ובין המרכז הפוליטי בסוריה הגדולה (אלשאם) שדמשק הייתה בירתה וירושלים הייתה העיר הקדושה שלה, פרצה במאה השביעית, כלומר לפני כמעט 1400 שנה, כשהח'ליף הראשון של בית אומיה, מועאוויה בן אבי סופיאן, העביר את הבירה ממדינה לדמשק, וב-682 לספירה בחר בירושלים כמקום חלופי לעלייה לרגל בגלל מרד שפרץ אז במכה שמנע מבני סוריה לבוא לחג'. הפוסק האיסלאמי הגדול אבן תימיה (מת 1328), שבעקבותיו פוסעים הסעודים הווהאבים, הוריד את חשיבותה וקדושתה של ירושלים לדרגת כל עיר אחרת בעולם האיסלאמי, כי הוא ידע שהמקור ל"קדושת" ירושלים הוא סכסוך פוליטי, עדתי ואישי. התחרות בין שני המרכזים - החיג'אז ומכה מצד אחד, ואלשאם וירושלים מצד שני - קיימת עד היום, וממלאת תפקיד במתח בין סעודיה ו"האחים המוסלמים".
במצרים יש קבוצות סלפיות הולכות ומתרחבות, ודרכן באיסלאם ובניהול חייהן דומה מאוד לסגנון החיים הסעודי. הן מתנגדות ל"אחים", ומשתפות פעולה עם א-סיסי וכוחות הביטחון נגד "האחים". כך נמצאים כיום "האחים המוסלמים" במצרים וחבריהם - ארגון חמאס ברצועת עזה - בין הפטיש של א-סיסי וכוחות הביטחון, והסדן של סעודיה ואמירויות המפרץ. זוהי אחת הסיבות העיקריות שדחפו את חמאס לחפש מסילות לשוב לשתו פעולה עם אש"ף.
התהום הפעורה בין מדינות חצי-האי הערבי, למעט קטר, ותנועת "האחים המוסלמים" במדינות רבות היא רחבה ועמוקה, וההתפתחויות במזרח התיכון בשלוש השנים האחרונות רק הרחיבו אותה והעמיקוה.
[קישור] 
