תקציב ללא משקולות

במאבק הנמשך על תקציב הביטחון נזרקים לחלל האוויר מספרים שונים ומשונים. לקורא הממוצע אין שמץ של מושג מהו באמת היקפו של התקציב והאם הוא קטן או גדל. הצדדים המעורבים מפרסמים מספרים, אחוזים וטבלאות שדבר אחד ברור לגביהם: הם אינם תואמים אלה את אלה.

הבנת הציבור חשובה מעצם היותנו מדינה דמוקרטית, אולם אינה מהותית לדיון הענייני בתקציב הביטחון. הבעיה האמיתית הנובעת מחוסר הבהירות היא שגם מקבלי ההחלטות אינם מוצאים את ידיהם ורגליהם בתוך שלל הנתונים והמספרים המובאים בפניהם - לא הח"כים, וודאי לא שרי הממשלה הנדרשים להצביע על קיצוץ או תוספת של מיליארדי ש"ח לאחר דיון של שעה או שעתיים, שבמהלכו מציגים נציגי הצדדים מצגות מרובות שקפים ונתונים, שמרביתם סותרים זה את זה.

נושא מרכזי וחיוני הן לבטחון המדינה והן לתקציב המדינה, הופך למעשה נושא פוליטי המוכרע על-פי לחצים, יחסי כוחות בממשלה וחשש מוועדת החקירה הבאה.

לפני שאגש לעצם העניין - שלוש הערות. לשם גילוי נאות, אציין כי כגימלאי צה"ל אני "נהנה" מפנסיה תקציבית. שנית, תובנותי בנושא תקציב הביטחון התגבשו בעת שירותי כראש לשכתו של סגן הרמטכ"ל דאז שאול מופז, כעוזרו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי וכיום כאזרח, איש מילואים ואב לנער העומד לפני גיוס. בתפקידי השונים, זכיתי לקחת חלק פעיל במאבקים על תקציב הביטחון ולהיחשף למספרים האמיתיים ולתהליכים שעובר התקציב עד אישורו ובמהלך השנה כולה. והערה שלישית היא שאיני משתייך לטוענים כי תקציב הביטחון קטן מדי, או שאין למערכת הביטחון (ולא רק לצה"ל) היכן להתייעל. נהפוך הוא, יש הרבה מה לעשות ובלבד שהמאמצים וההתייעלות ימוקדו במקומות הנכונים ושלא ניגרר כל שנה לדיון על אימון יחידות-המילואים ועל שעות הטיסה.



העברת כסף מכיס לכיס

מסיבות שונות וכתוצאה משורת החלטות, פוליטיות ברובן, שהתקבלו לאורך השנים, תקציב הביטחון כיום כולל דברים רבים שאינם בהכרח קשורים לביטחון. יש גם נטייה (מובנת) מצד האוצר לנפח ולהגדיל את תקציב הביטחון הרבה מעבר לגודלו האמיתי.

דיון אמיתי על התקציב, כזה שיאפשר באמת בחינת הצרכים וקבלת החלטות, מחייב תחילה ניתוח מרכיבי התקציב המכונה בטעות כיום "תקציב הביטחון". תהליך כזה אינו יכול להתבצע על-ידי האוצר או משרד הביטחון, היות שהם רווי אינטרסים וקבעונות שלא יאפשרו בחינה בראש פתוח של הנתונים. תהליך זה יש להפקיד בידי גורם מקצועי, הן ברמת הכנסת והן ברמת הממשלה.

באשר לכנסת, ניתן ללמוד מבית המחוקקים האמריקני, שבו לאחר שנתקלו בבעיה דומה (לא בהכרח עם תקציב הביטחון, אלא עם כלל הנתונים התקציביים המוצגים על-ידי המשרדים השונים), הוקם משרד ייעודי העוסק בענייני התקציב (C.B.O - Congress Budget Office). משרד זה עוסק בבקרה ותכנון של התקציב, והוא מסייע לחברי הקונגרס בבואם לדון ולאשר נושאים תקציביים. לגוף זה יש גישה מלאה לכל הנתונים התקציביים, והוא מעסיק מומחים מן השורה הראשונה בנושאי תקציב. נראה כי בישראל לא נדרש להקים משרד נפרד, אלא מחלקה שתעסוק בתחום התקציב במסגרת מרכז המחקר והמידע של הכנסת - גוף שמאז הקמתו שיפר משמעותית את יכולתם של הח"כים לדון ולקבל החלטות בנושאים שונים.

בנוגע לממשלה, הרי ששם כבר נתן המחוקק מענה לבעיה. חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח - 2008 נתן למטה (המל"ל) את האחריות והסמכות לבקר את התקציב בדגש על תקציב הביטחון, ולדווח ולהמליץ בפני הממשלה על היקפו ועל אופן ניצולו. כאן, למרות שיש מענה חקיקתי, ספק אם כיום המל"ל מסוגל לבצע בקרה שכזו, מה גם שנדרשת סמכותו ומעורבותו של ראש הממשלה, כדי שבקרה שכזו תוכל להתקיים באפקטיביות הנדרשת.

הדבר הנוסף שנכון ויש לעשותו כדי שאפשר יהיה לקבל את ההחלטות הדרושות בנושא התקציב הביטחון, הוא ניקוי הרעשים הקיימים כיום בתקציב. מן הראוי לבחון את תקציב צה"ל בפני עצמו, בלי המשקולות המוטלות עליו כיום. כמו שתקציב החינוך אינו כולל את הפנסיות למורים, כך תקציב צה"ל אינו אמור לכלול את הפנסיות של משרתי הקבע. במורה שנפצע בכיתה מטפל הביטוח הלאומי ולא אגף שיקום במשרד החינוך. כאן, נכון וראוי לעשות החרגה מסוימת לאלה שבאמת נפגעו ישירות בשל שירותם, כשהפגיעה נובעת מאופיו הייחודי של השירות בצה"ל. תאונת דרכים בדרך לבסיס או בחופשה, דינה כדין תאונת דרכים בדרך למשרד או לכיתה. שינוי כזה דורש שיתוף פעולה מצד הנהגת הצבא, שהתנגדה במשך השנים למהלך כזה. אולם, כעת נראה כי אין מנוס מנקיטת צעד כזה ובלבד שילוּוה בחקיקה מתאימה שתשמור על כבודם וזכויותיהם של משרתי הקבע והגימלאים.

אחרי שהתקציב יופשט וימוקד, יש לבחון שורה של החלטות שהתקבלו בעבר שנולדו משיקולים ואילוצים פוליטיים והיוו למעשה העברה של כספים מכיס אחד לכיס לאחר. הכוונה להחלטות שעסקו בארנונה המוטלת על בסיסי צה"ל, גם כשהללו אינם זוכים לכל שירות מהרשות העירונית/אזורית, או להטלת מס בלו על דלק לטנקים ולספינות קרב. המדינה שהחליטה לתת פטור מבלו על סולר למוניות ומשאיות, ובו-בזמן גובה את המס הזה מספינת חיל-הים המפליגה לים האדום לעצור הברחת נשק מאירן.

אלו הן רק דוגמאות לשורה ארוכה של החלטות שביטולן משמעותו "חיסכון" של מיליארדים בתקציב המופנה ל"ביטחון". אין בדברים אלה כל חדש, ולאורך השנים הם עלו וירדו משולחן הדיונים, בלא שנעשה דבר, חוץ מהוספה והעמסה של עלויות על תקציב הביטחון. פירוק התקציב לגורמיו ופישוטו יגלו למרבה ההפתעה כי התקציב לביטחון אינו קרוב לגודלו המוצהר של תקציב "הביטחון", וייתכן שימצאו כי הוא אף אינו הגדול בתקציבי משרדי-הממשלה.

הצבא מצידו יידרש להציג לממשלה המלצה אמיצה למבנה ולהרכב של כוח האדם המשרת בו. יש לבצע חלוקה של תפקידים שהם צבאיים ושאותם ימשיכו למלא קצינים ונגדים שישרתו 20 עד 25 שנה, כמו בכל צבאות המערב, ולצידם - תפקידים מקצועיים שימלאו אזרחים שיהיו עובדי משרד הביטחון ושעליהם יחולו הכללים הנהוגים במגזר הציבורי.

כחלק מתהליך "אוורור" התקציב, ייצבע תקציב האימונים והמילואים ויוקשח. כל שינוי או פגיעה בו יחייבו את אישורה של הרשות המחוקקת.

למותר לציין, שכדי שתהליך זה באמת יוביל לשקיפות ויאפשר קבלת החלטות, עליו לעסוק בכל תקציבי הביטחון, כולל אלה של גופי ביטחון נוספים החוסים כיום בצילו של ה"פיל" הקרוי "תקציב הביטחון".

לכאורה אלו הן מילים גבוהות ויעדים רחוקים שאין סיכוי להגשימם. אולם דווקא המשבר הגדול שנוצר בשנה האחרונה והשיח הציבורי המתלהם מעניקים הזדמנות להעניק טיפול שורש לבעיה ולא הדבקת פלסטר שעלותו מיליארדים ותוחלתו קצרת טווח והשפעה. אך כמו שבנושא גיוס החרדים עסקו במדינת ישראל עשרות שנים ורק לאחרונה העבירה הממשלה הנוכחית חוק חדש ומשמעותי, כך גם בעניין תקציב הביטחון אני מאמין שניתן כיום לעשות מעשה. יש לטעמי הזדמנות כאשר בראשות הממשלה עומד אדם שהוא מנוסה ומבין בכלכלה, ובקואליציה יש מפלגות ציוניות שחבריהן שותפים לרצון ולהבנה שלישראל דרוש צבא חזק ויעיל.