בין בורות לשרלטנות

תשמעו רעיון משונה: לפני שמביעים דעה על משהו, צריך לדעת את העובדה. מה דעתכם? קודם ידיעה ואחר כך דעה. בפרפראזה על אימרה ידועה, רק במילון "דעה" קודמת ל"ידיעה". אבל בעצם, לא רק במילון. גם בתקשורת הישראלית, לפחות בנוגע למשפט הולילנד.

מזמן לא נתקלתי בכמה מצעד של דיבורים ריקים מתוכן, המתבססים על רפרוף במקרה הטוב ועל שתי שורות במקרה הרע. דיבורים שהם בורות במקרה הטוב ושרלטנות במקרה הרע. תילי תילים של פרשנויות ודעות מבלי להכיר את הפרטים ואת החוק. פוזיציות כתחליף לעובדות.

זעקו בראש כל חוצות

זה התחיל מיד אחרי פסק הדין. לכל אחד הייתה דעה, במיוחד בנוגע לאהוד אולמרט - וכמעט תמיד לפי האמירה האנגלית הצינית "where you stand is where you sit" - העמדה שלך מבוססת על המושב שלך, בתרגום קצת-צולע. זה בא בעיקר מצד תומכיו של אולמרט, אשר זעקו בראש כל חוצות: איך אפשר להרשיע על-סמך עד מדינה שלא נחקר בחקירה נגדית?! איך אפשר להרשיע על-סמך הצחוק של שולה זקן?! איך אפשר להרשיע על-סמך חוסר הנימוס של יוסי אולמרט?!

אם הם היו טורחים לקרוא את פסק הדין, הם היו רואים שהשופט דוד רוזן לא הסתמך על שמואל דכנר, שהצחוק של זקן מוזכר בהערת אגב ושחוסר הנימוס של יוסי הוא רק אינדיקציה אחת מני רבות. חלקו של פסק הדין הנוגע לאולמרט הוא 81 עמודים - בהחלט משהו שניתן לקרוא די מהר לפני שמדברים. מובן שכל אחד רשאי להביע כל דעה על פסק הדין, ויש בו גם נקודות המצדיקות ביקורת. אני אומר דבר אחד: תכירו את העובדות ואז תדברו.

זה נמשך בהתנפלות על רוזן בשל השימוש במילה "בוגד" בגזר הדין. במקרה הזה, מדובר על הוצאה מובהקת של דברים מהקשרם. מה שרוזן אמר היה זה: "הנוטל שוחד הינו בבחינת בוגד, איש מעל הבוגד באמון שניתן בו, אמון שבלעדיו לא יכון, יקום ויהיה שירות ציבורי מתוקן". יש שם פסיק. רוזן מדבר על איש שבוגד באמון שניתן בו. הוא לא דיבר על בוגד במדינה, הוא לא דיבר על בוגד שדינו תלייה. נכון, רוזן היה יכול לנסח את זה טוב יותר - כפי שעשה בהמשך, כאשר דיבר על "איש מעל הפועל בבוגדנות". אבל הוא לא אמר את מה שייחסו לו. אז למה ייחסו לו את זה? - כי כאשר קשה לתקוף את ההכרעה, תוקפים את המכריע.

ציית לחוק ולפסיקה

כעת אנו עדים לסיבוב שלישי: בנושא אורי לופוליאנסקי. כמה וכמה אנשי תקשורת ופוליטיקה, במיוחד מהציבור החרדי אבל לא רק, תוקפים בחריפות את החלטתו של רוזן לגזור על לופוליאנסקי שש שנות מאסר. מדובר באיש צדיק, הם אומרים. הכסף הלך למטרה נעלה - יד שרה. הוא חולה אנוש. איפה הרחמים?

ההתקפות הללו הן כנראה הדוגמה המובהקת ביותר לשילוב של אי-ידיעת העובדות והתעלמות מהחוק. את כל הנסיבות הללו רוזן מציין בגזר הדין, ואומר שבלעדיהן - עונשו של לופוליאנסקי היה חמור בהרבה. נא לזכור, שבאותה עת העונש המירבי על קבלת שוחד היה שבע שנות מאסר, ולופוליאנסקי הורשע בשבעה אירועים נפרדים של קבלת שוחד, כך שהעונש המירבי המצטבר הוא 49 שנות מאסר. וגם אם לא בכל אירוע יש מקום לעונש המירבי, עדיין מדובר לפחות בעשר שנות מאסר - בגלל הסכום (2.5 מיליון שקל), ובגלל שריבוי העבירות מלמד על שיטתיות ולא על מעידה חד-פעמית. אז שש שנות מאסר, בהחלט משקללות את הנתונים לקולא.

שנית, וזה העיקר: אין חולק על מצבו הרפואי הקשה של לופוליאנסקי. רוזן אמר במפורש לסניגוריו: "תנו לי דרך לא להכניס אותו לכלא" - אבל דרך כזו לא נמצאה. כפי שהסברתי כאן, החוק לא אפשר לרוזן להביא בחשבון את מצבו של לופוליאנסקי לפני קביעת מתחם הענישה, והפסיקה לא אפשרה לו לקבוע מלכתחילה מתחם ענישה נמוך ואולי סמלי. אם רוזן היה סוטה מן החוק, היו ודאי נמצאים מי שיתנפלו עליו: "מה זה? עושה דין לעצמו?". אם רוזן היה מתעלם מהפסיקה, הוא היה חוטף ביקורת: "מי אתה שלא תציית לבית המשפט העליון?". אז למתוח עליו ביקורת משום שכן ציית לחוק ולפסיקה - זה מוזר, בלשון המעטה.

והחשוב מכל: רוזן למעשה אומר בגזר הדין, שצריך לשחרר את לופוליאנסקי. קראתי עשרות ואולי מאות גזרי דין, ומעולם לא נתקלתי בשופט שיאמר למדינה את מה שאמר רוזן: אל תשכחו לרגע את החוק המאפשר לשחרר על תנאי מי שמצבו הרפואי קשה. למעשה הוא אומר: ברגע בו חלילה יהיה אירוע רפואי אחד שיחייב לאשפז את לופוליאנסקי - תצטרכו לשקול טוב-טוב האם יש הצדקה להמשך מאסרו.

רוזן גם שולח את הסניגורים לעשות את מה שלא עשו בשלב הטיעונים לעונש: להוכיח נקודתית שתנאי הכליאה, אפילו בבית החולים של השב"ס, יסכנו את חייו של לופוליאנסקי. יש להם חוות דעת של רופאתו בנוגע למצבו ולסיכונים, יש להם אמירה כללית על תנאי הכליאה. אין להם חיבור של השניים: התנאים הספציפיים במקום הספציפי יגרמו סכנה ספציפית לאסיר הספציפי. אם וכאשר זה יוכח, הוא אומר למעשה למדינה, יהיה מקום לשחרר אותו. רוזן מצא את הדרך לשלב בגזר הדין את החמלה הנדרשת, וכדרכו - הוא עושה זאת בצורה ישירה וגלויה. אבל מזה מתעלם כל מי שכותב מתוך פוזיציה, כל מי שאינו יודע את החוק, אינו מכיר את העובדות ולא קרא את גזר הדין.